עד מתי לא אשן? עד מתי אגיע למיטה שפוכה מתה ולא אצליח להירדם?

עד מתע אצטרך להתיש את עצמי כדי שאוכל לישון?

עד מתי יישרפו לי העיניים, עד מתי הגוף ייזרק

ועד מתי לא אצליח לכבוצ את המחשבות

וליפול לשינה של כמה שעות ?

גם לגיבורים מותר ליפול קצת לפעמים..

הדיאלוג הזה מתנגן לי בראש כבר שנים.

למה לכל האחרים זה מותר? למב זה לגיטימי לכעוס, להיפגע,

?

לבכות?

למה לגיבורים אסור ליפול אל הקרקעית?

למה לגיבורים אסור לעזוב ? 

למה כשהם רוצים קצת לבכות, מסתכלים עליהן בעיניים תוהות?

למה כשהם מדברים קצת שטויות, בוחנים אותם

למה כשהם קצת כועסים לא מבינים על מה הם מדברים?

למה כשהם רוצים לברוח, לא נוצנים להם מנוח?

למה כשגיבורים רוצים קצת לשתות ולשכוח, מחזירים אותם ומכריחים אותם בכוח?

למה לגיבורים אסור קצת להיות .. אנושיים?

אנשים שוכחים שגם הגיבורים.. הם תוצר של החיים

הם בדיוק כמו כולם..

למה לגיבורים אסור גם קצתת

לבכוח

ולשחרר את הלחצים

ולצעוק ״ עולם?! גם אנחנו בכל זאת... בני אדם!״

עם רגש. ונשמה. 

זה שהם גיבורים.. לא הופך אותם לפחות רגישים..