עראבסק

לא כתבתי מאז תחילת השנה, פשוט כי הייתה לי השנה הכי מטורפת שמישהו יכול לדמיין. העומס שנפל עלי חסם לי כל אפשרות לעשות משהו אחר, ורק כשסוף סוף סיימתי את השנה, עם תעודה טובה בסך הכל, קלטתי כמה הייתי עמוסה כל הזמן הזה. 

אני לא אפרט את כל מה שקרה לי השנה, אבל אני בהחלט יכולה לומר שעברתי הרבה מאוד ולמדתי המון מזה. 

בגלל שהשנה שלי הייתה עמוסה כל כך, התרגלתי שיש לי תמיד משהו שאני חייבת להספיק, ועכשיו אני פשוט מתחרפנת מרוב חוסר במשימות. בשבוע באחרון ניסיתי למצוא כל עבודה שאני מסוגלת לעשות - מלסדר כל מיני מקומות מוזרים בחדר ועד להכנת ארוחות צהריים לאחותי ולאמא שלי כמעט כל יום. גם החופש מריקוד מחרפן אותי - אני ממש מתגעגעת לשגרת שיעורי בלט ואפילו לשרירים התפוסים שמגיעים יום אחר כך. התקדמתי המון בריקוד השנה, ובסוף השנה הופעתי בתפקיד ראשי, וההופעה כולה הייתה בנעלי פוינט וכללה סולו שלם שלי. עבר כבר יותר משבוע מאז, אבל אני עדיין משחזרת את כל אחד מהרגעים בהופעה. אני יודעת שאלה דברים שלא יחזרו - אני אף פעם לא אשכח את הסולו הספיציפי הזה, כי זה תפקיד שהייתי צריכה ממש להיכנס לתוכו. אני יודעת שבשנה הבאה אני אמשיך ואנסה להשתפר יותר ויותר לקראת המופע הבא, אבל בינתיים אני לא מסוגלת לחכות בשקט עד שתתחיל השנה הבאה. מרוב ציפיות שיהיה לי משהו לעשות אני מסתובבת בבית עם סחרחורת ימים שלמים. 

כדי שבכל זאת יהיה לי משהו לעשות עד שמתחילה השנה הבאה אני יוצאת למחנה של 12 ימים ביער בשבוע הבא. כבר עכשיו ההכנות והקניות מעסיקות אותי מאוד - אני צריכה המון בגדים והכל צריך להיות ארוז ומוכן בזמן. 

שבוע אחרי שאני חוזרת מהמחנה אני נוסעת עם ההורים שלי ואחותי הקטנה לפריז - אני מקווה שאני אוכל להמשיך לעדכן בכל אותו זמן.

כרגע אני סובלת משיעמום נוראי - אמנם יש לי הרבה חברים מהשנה בבית ספר החדש, אבל עם הרבה מהם קשה יחסית להפגש כי צריך לנסוע בין ערים וישובים. חוץ מזה, בזמן האחרון היו כמה קטעים די מוזרים עם הבנות בקבוצה שאני תמיד מסתובבת איתם, ולא מתחשק לי לנסות לארגן משהו, שכנראה יצא ממש מוזר כמו כל מה שהיה בזמן האחרון. יש לי חברה אחת שאני יודעת שאין לי בעיה לסמוך עליה ואני יכולה להפגש איתה בלי בעיות, אבל היא גרה די רחוק ממני.

אני מתגעגעת גם לחברות מהכיתה הקודמת, אבל מביך אותי כבר ליצור קשר. כל כך התנתקתי השנה (לא בכוונה, בגלל העומס שהיה עלי), ועכשיו יש אווירה קצת מוזרה בכל פעם שאני איתן. אני מקווה שזה יסתדר קצת אחרי שאני אהיה עם רובן 12 ימים במחנה בשבוע הבא.

בינתיים אני מתמקדת בדברים אחרים שאני יכולה לעשות - עבודות קיץ שאני צריכה להגיש בתחילת השנה הבאה, נגינה ודברים כאלה. החוסר בבלאגן בחיים עושה סחרחורת עוד הרבה יותר מהבלאגן.