אני באמת חושבת שיש לי דיכאון. רציני
אלו התסמינים לדיכאון ויש לי כמעט את כולם-
*מצב רוח ירוד ומדוכדך.
*מחשבות עצובות.
* דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים.
* תחושה כאילו הסובבים אינם אוהבים אותם.
* ייאוש הולך וגובר ותחושת חוסר תקווה לגבי ההווה והעתיד.
* אובדן הנאה מפעולות היום-יום, כגון פעילות ספורטיבית, תחביבים, יחסי מין, בילוי עם המשפחה וכו'.
* קשיי ריכוז וזיכרון הפוגעים בתפקוד בעבודה. - במקרה שלי, בלימודים. כי יש לי גם הפרעת קשב.
* קשיי שינה, או לחילופין שינה מופרזת.
* חוסר תיאבון.
* מחשבות אובדניות.
* רגזנות וחוסר שקט.
* חולשה כללית ומרץ מועט.
טוב עזבו, יש לי הכל.
בכל מקרה אני חושבת שיש לי מאניה דיפרסיה. אבל אני לא מבינה בזה בשיט! ואני מרגישה נורא וחרא והכל ביחד.
מאניה דיפרסיה/ דיכאון דו קוטבי-מאניה דיפרסיה הינה הפרעה הכוללת תקופות של דיכאון עמוק ולעומתן אפיזודות של התרוממות רוח, כאשר המעבר בין שני סוגי מצבי הרוח יכול להיות מהיר או הדרגתי. במצב מאניה ישנה הרגשת עליונות של החולה, המלוּוה בדיבור רצי, מהיר ולא מאורגן ופעילויות מרגשות וקיצוניות כבזבוז כספים ללא הבחנה ובמצב דיפרסיה יש חווה החולה חלק מהתסמינים (או את כולם) של הפרעה דיכאונית.
~~~
מאז ומתמיד אני רוצה לעבור בית ספר. לבית ספר לאומנויות.
כי חרא לי בביצפר, חרא לי בבית, חרא לי עם השכבה, עם המגמה ובעיקר עם עצמי.
הבעיה היא שאף פעם לא היה לי את האומץ לעזוב פשוט הכל. תמיד כ'כ פחדתי
לפני כמה ימים ביררתי על בתי ספר לאומנויות והייתי ממש חזק בזה. אני יודעת לשיר ממש-ממש טוב (ואני אף פעם לא מחמיאה לעצמי אז..כבוד) אני מצלמת.. ורוקדת בקטנה אבל לא מקצועי. וזהו. נגמר העלאק כישרון.
בכל מקרה, הייתי בלי פחד. החלטתי שזהו! אני עוברת! אפילו אם זה פנימיה, הייתי מאושרת.
ועכשיו שוב ירדה לי ההרגשה ושוב הפחדים והחששות הגיעו ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אז אם יש מישהו עם דעות נורמליות ולא פסימיות במיוחד שיכול לייעץ, אני אודה לו.
תודה ושבת שלום לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
RON:-)