פעם ראשונה מזה הרבה זמן אני יכולה להגיד שאני מאושרת.
החלטתי להפסיק לקחת תריטלין החרטה הזה. זהו. פיניטו. עם כל הקושי אני אתמודד. אני לא צריכה את התרופות הכימיות האלו, כמו רובוט- לקום כל בוקר ולשתות כדור (או במקרה שלי לשים מדבקת ריטלין) לא צריכה את זה.
וכן, קשה לי עם ההורים שלי, אני בקושי מחליפה איתם מילה. אבל היום הייתי אצל פסיכולוגית כ'כ מטומטמת שבגלל שסתם זרקתי לאוויר משפט כמו 'בא לי למות' ובכלל לא התכוונתי אליו ברצינות, חושבת שאני באמת רצינית ומסוגלת לעשות לעצמי משהו. אז, ממ... לא.
כל הפגישה אני וההורים שלי ישבנו וצחקנו, כזאת פוסטמה. הבנתי שאני מסוגלת לשתף את ההורים שלי ואני לא צריכה להמשיך ללכת לפסיכולוגיות\יועצות או וואטאבר. יש לי חברות, יש לי הורים ויש לי אתכם (אויייייי...)
אז עם כמה שיהיה קשה (ועוד יהיה קשה) החלטתי שלא מוותרים! אין מצב!
אין יותר מצבי רוח קיצוניים!
אין יותר דיכאון!
אין יותר בכי!
איןכעס. הכל לוקחים למקום חיובי. נושמים. סופרים עד 10. יהיה קשה ונורא אבל מתאמצים.
זהו.
החלטתי שכדי לעשות שינוי בחיים שלי שאני ארגיש יותר טוב ב ש ב י ל י, אני ורק אני צריכה לעשות את השינוי.
ואני חושבת שזה הדבר הכי אופטימי שכתבתי בחיים שלי, אני גאה בעצמי.
ואני ממש שמחה עכשיו ומקוווה שהשמחה הזו לא תיעלם, ואני כלכך רוצה את השינוי הזה. אין דבר יותר בעולם שאני רוצה מלהיות סופסוף מאושרת.
אז.. תקוו בשבילי שאני אשאר חזקה.
שום מכשול לא יכניע אותי, נכון?
תודה למי שקורא, מי שמגיב, ואפילו למי שסתם אכפת לו
פוסט הבא מלא מלא תמונות אופטימיות ויפות. מבטיחה
ה-שיר שלי! להחזיק מעמד. (כרגיל, גלי אהוביי)
עריכה-
טוב, שיניתי את דעתי והנה כמה תמונות נחמדות מיום כיף עם חברה טובה (: אבל פוסט הבא יהיו יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
RON:-)
