מה, מה עשית לי? למה, למה עשיתי את זה לעצמי.

הגעגועים עדין תוקפים אותי עם סכינים וחרבות, ואני ערומה בפניהן, ללא יכולת להתגונן...

והן פוצעות אותי ומותירות בי חתכים, שמסרבים להגליד במשך כל כך הרבה זמן.

עוד מעט יעברו שנתיים...

אם היתה לנו שפה משלנו,

שפה שאף אחד לא מבין,

הייתי יכולה לאמר לך הכל,

בלי לחשוש שמישהו יבין.

אם היינו מכירים זה את זה הכי טוב,

יודעים כל נקודה רגישה, חסרון, יתרון ומכאוב,

כל מבט מפרשים ומבינים כל תנועה,

הרי שלא הייתי צריכה לאמר לך מילה.

אך אם אין בידינו שפה מיוחדת,

ואין אנו מכירים זה את זה הכי טוב,

ולא מוצאים חולשות זה בזו,

הרי שלעולם לא אומר לך את שאני יודעת.

*

משהו בתוכי מתחבט, צורח, משתנק, מסרב, צועק וזועק...

אני לא מצליחה להשתיק את המשהו הזה.

אולי לעולם לא אצליח...

ואולי לנצח אמשיך לחלום.

-M-