כי לא משנה בכמה מצבים דומים או זהים לחלוטין היית בעבר, יש דברים שלא רק שאי אפשר לצפות מראש; הם גם משאירים אותך אחר כך כל כך המום, כל כך ריק, ובאותו הזמן אדיש בצורה איומה, שאתה לא יודע פתאום מה לעשות עם עצמך בכלל, איך להגיב.

מצד אחד, אתה מתנהג כרגיל. 

אבל פתאום, פעם ראשונה, אתה מוצא את עצמך חושב על כל פעולה שאתה עושה. 

פתאום הכרגיל מוזר, ואתה שואל את עצמך שאלות מטומטמות כמו למה אני תמיד עושה את זה באופן הזה, או תמיד עושה בדיוק ככה, או ככה. 

וכל מעשה צריך לבוא עם מחשבה על "צריך לעשות ככה" - "צריך לעשות ככה" כמו רובוט שמקבל פקודות מלוח בקרה. 

"אמא שלך מסתכלת עלייך - תחייך" ואתה מחייך. והיא מחזירה לך חיוך, ופתאום אתה מבין שאין לה שמץ של מושג מה עובר לך בראש. 

ואתה מבין, שגם לך סביר להניח - אין מושג מה עובר לה בראש. 

וככה כל הזמן אנשים חושבים שהם יודעים, בטוחים שהם יודעים, אבל בעצם, הם אפילו לא קרובים לאמת, למה שבאמת עובר לאדם אחר בראש. 

וככל שאתה חושבת על זה יותר, ככה כל הפעולות הסתמיות היום-יומיות האלה מציקות יותר ומטרידות יותר.

כי לפעמים, אתה מצפה לגרוע מכל, לטוב ביותר, ולממוצע, לעמק השווה. ל"סבבה". 

ואז אתה מקבל משהו שנמצא מחוץ לסרגל, לא מעל ערך מסוים ולא מתחת, אלא פשוט רחוק ממנו מרחק שנות אור. 

ואתה לא יודע איך לאכול את זה, ואתה מרגיש איך אתה נועל את עצמך על "נורמלי". 

ואני חוזרת ושואלת: מה זה נורמלי? למה ככה ולא אחרת? 

אבל העיקר שכולם רואים שהכל בסדר אצלך, שאתה מחזיר חיוכים, שאתה עונה על שאלות.

אתה שוטף פנים, אתה מצחצח שיניים. אתה אומר לכולם לילה טוב, כאילו הלילה הזה באמת כל כך טוב. 

אתה הולך לישון. כולם מניחים מהר מאוד שנרדמת, ואתה אפילו שומע את ה"שששש, הוא ישן!". 

אבל אתה לא נרדם, ושעות על גבי שעות, ריקנות, מהולה באדישות, שמתנגשות בהלם גדול, והם ממלאים אותך מבפנים, והמעט שנשאר, מעט הציפיות, האכזבות, המחשבות, הכל נמחק כאילו לא היה שם מעולם. מעט הרגשות שהיו בך, נעלמים ומפנים מקום לחור גדול ושחור שמאיים לבלוע אותך לתוכו, ולהעלים אותך.

ואולי עדיף ככה?

ואתה מתנהג כרגיל, ואתה נורמלי. 

ואם מישהו שואל, אין צורך להגיד אפילו שהכל נפלא. 

אם מישהו מסתכל, אתה עושה הכל כמו כולם. אתה ממשומע, אתה בסדר. אתה שפוי. וזה העיקר, כי מעבר לכך? אף אחד לא טורח לבדוק. 

כי הנטייה הזאת לחשוב שאתה יודע כל מה שאנשים אחרים חושבים, מרגישים, עוברים - או מניח שאתה יודע אפילו, היא, היא שגורמת לדברים בעולם הזה, להיות כל כך עקומים, לדעתי.

אבל בסופו של דבר, אלו סך הכל מחשבות של בן אדם שלא ישן כמו שצריך יותר משבוע. 

אז זה לא באמת משנה משהו.

-מישל