BEST WISHES FROM SABINA

וויכוח מאחורי הקיר :לא ... לאאא. 

אני דופקת על הקיר במטרה שיביאו לי את הטלפון , כי אני כבר יודעת במה מדובר עוד מאתמול

זה הם , מה אפשר כבר לעשות אם לא בטוב אז ברע , לפחות נעשה את זה בכבוד

אמא נכנסת לחדר : סבינה תגידי שאבא לא בבית . 

אני עונה בחצי הכרה : כן ? 

״ שלום סרגי נמצא ? הוא קיבל צוו 8 ״

   כן אני כבר מעבירה לך אותו . 

אמא שלי אולי מוכנה מינימום לירות בי , אבל בחייאת היא חושבת שאם היא ניתקה להם אתמול אז בזה זה נגמר . 

הם חפרו כל הלילה , שמעתי . 

הבחור אמר שהם באשדוד מהלילה ומחכים לאבא שלי , שיתארגן כמה שיותר מהר . 

אמא שלי הוציאה את המדים , אולי הבגדים הכי מקומטים שיצא לי לראות . 

אבא שלי נראה מגניב במדים , אבל אז אני נזכרת שהמקום שאליו הוא נוסע פחות . 

ליוויתי אותו לנקודת איסוף וזה אולי היה הרגע הכי עצוב ומצמרר שאני זוכרת בשנים האחרונות . 

הוא פאקינג בן 40 , מה ? לאן ? 

אני גאה בו שהוא לא מתחמק מאחריות ויוצא למילואים עם ראש זקוף 

אבל פתאום המצב ממאוס עבר למלחיץ ,זה האבא השמן שלי שאתמול שיחד אותי בשוקולד תמורת הטאבלט גויס היום ? 

זה שבמקום כל בן אדם נורמאלי באזעקה לחפש מרחב מוגן עומד בחלון ומצלם . 

איך אפשר לשחרר דבר כזה ??