עכשיו ברור לי למה קפקא הוא סופר הטוב ביותר בכל הזמנים..

עריכה:

גם אין לי מצב רוח לכתיבה וגם אין לי מגיבים - שני דברים שהורסים את ההשראה.

אבל זה לא הסיבה על ההחלטה שלי. החלטתי להקפיא את הסיפור עד להודעה חדשה.

אלא אם כן יקפצו לפחות שלושה קוראים או יותר וירצו המשך.

זה סילבטאר וכבר יש לי הרגשה קשה יותר מהרגיל בקשר לחיים בכללי.

למרות שיש כמה סיפורים שעושים לי טוב, עדיין ההרגשה הכללית שלי מאוד קשה.

~_~ אולי בגלל מזג האוויר או קפקא. רוב הסיכוי, קפקא.

הערה חדשה: התחלתי לכתוב סתם הערות לעצמי, זה כל כך אירוני. הגעתי להבנה היום שלא

רק אני חשתי את הדיכאון של סיפורי קפקא, מסתבר שגם בשנים קודמות ושנים רבות לפני,

בני הנוער שקראו בו נכנסו לדיכאון של החיים גם. ומשום מה, זה מעודד אותי קצת.

לדעת שאני לא היחידה שהאפקט שלו הקסים אותה לרדת לקרשים.