במערה רחבת ידיים וחשוכה מעט, היא ישבה על גזע עץ ארוך שהלך ונרקב בגלל הלחות הרבה שהיתה שם.

אוספת את שיערה הארוך ומהרהרת. מביטה קדימה כמה זמן בשתיקה ונאנחת בכבדות.

"מה הטעם? למה אני בכלל מנסה?!" מלמלה לעצמה בייאוש. כאשר מצטרפת שותפתה הנמוכה ממנה, לבושה בד ארוך שנחצה לשניים וכיסה את רגליה מלפניה ומאחוריה, דהוי. וכן חולצה קצרה שכיסתה מעט את בטנה עד הכתפיים, מכסה את חזיה שבלט מעט. ממהרת בריצה מיואשת לחבק את זרועה של זו שישבה.

"חזרתי....ווי שלי!" הכריזה בחיבה מיותרת כשזו שלחה בה מיד מבט מעוות.

"מ..אימגי', מה את עושה שוב?!!." בקול מעוות אך לא מתרגש במיוחד להתנהגותה המבישה.

"התגעגעתי אלייך." ענתה בקול כנוע- מעריץ כשעינייה הירוקות הבוהקות מתרכזות בה במבט לוהט.

"אהא. אני בטוחה שהתגעגעת אליי." ענתה באדישות בלי לתת רצינות גדולה לדבריה ולנימת קולה המעריץ.

"אני אוהבת אותך!" ניסתה שוב כפי שזו ניחשה שתעשה, והפעם מקולה נשמע להט גדול יותר שגרם לה להסיט את ראשה לצד אחר, להתעלם ממנה עד כמה שעלה בידה.

"את מוכנה...להפסיק לומר דברי הבל כאלה ולעזוב לי את היד כבר!" נזפה בה בכעס, לא מאמינה שהיא למעשה צריכה להגיד לה את זה...שוב!

"לא... אני רוצה אותך, את שלי!" המשיכה באותה נימה כשעל פניה התפשט חיוך מפתה.

"שלך?..." מלמלה ועצמה את עיניה בייאוש, מניחה את ידה על מצחה בלי לומר דבר.

"אימגי' הזו! מה אני יעשה איתה?!" תהתה בינה לבין עצמה בעוד שיערה האסוף לשתי קוקיות מסולסלות של אימגי' התחכחו בה. אימגי' שלחה לה מבט שובבי במקצת ופלטה צחקוק שהטריד אותה.

"מ...מה את רוצה?!" מלמלה בקול מובך וחסר אונים כאשר קריאגודיו הופיע, צעד לקראת השתיים והשתחווה. עוטה על שריונו המרשים גלימה בצבע הים ושיערו השחור קשור מאחורי גבו בחוזקה בבד עור כהה.

"גברתי, אנחנו מוכנים לזוז. הצבא בדרכו לכאן. כדאי שנצא עכשיו!"

היא בהתה בו במבט קשה והקשיבה לדבריו

"קריאגודיו, בבקשה! תפסיק עם המנהג המוזר הזה שלך להשתחוות בכל פעם. ועל מה אתה מדבר?" בקול רציני, מנסה לשמור על מתינות ככל האפשר.

"אני מתנצל." אמר וקם על רגליו מולן "הצבא של האימפריה המזרחית. הם יגיעו בקרוב."

"מה?!! ממתי הם יודעים על המקום הזה?! זה לא טוב. אני לא בטוחה שכדאי שנלך עדיין." אמרה בקול מהסס במקצת.

"אנה, לכי לפני. אני יגן עלייך. לכי עם אימגי', אני מתחנן בפנייך." ביקש בקול רך מלא בטוב ליבו.

אימגי' כשחיוכה התרחב קפצה קלות תוך שחיבקה את זרועה

"אל תדאג, ווי שלי מגניבה!" בהתלהבות וחיוך רחב על שפתיה, כשזו שחיבקה בהתה בה במבט מעוות בשתיקה. "תפסיקי עם זה כבר!" חשבה לעצמה ברוגז. ולאחריו ישרה אליו מבט קשה

"קריאגודיו, אתה לוחם חזק. בשום פנים ואופן אני לא אקריב אותך למען שום אויב או צבא ארור כלשהו! תסיר את המחשבה חסרת התועלת הזו מראשך. או שנלך ביחד, או שאני נשארת כאן." הבהירה לו בקול קשה ומעט כאוב והוא הנהן בכובד ראש. מבטו הנוגה נפגש עם מבטה העשוי ללא חת.

"אם זהו רצונך, תני לי לפחות לשמש לכן להסחה. רק עד שתצליחו להתחמק מרחק בטוח מהם."

"אתה יודע שאני לא אוהבת את זה!" אמרה בנימה מרוגזת עוד יותר והשפילה את ראשה בהרהורים עמוקים.

"אבל אני מניחה, שאין ברירה. קריאגודיו, אתה חייב להישבע לי שלאחר ההסחה תימלט מיד ותצטרף אלינו מהר ככל שתוכל. בבקשה!" הפצירה בו בקול מעט סמכותי אך מלא כבוד כלפיו.

הוא עצם את עיניו וקד לה קידה קטנה

"אני אנסה כמיטב יכולתי."

"בסדר, זה מספיק." אמרה במהירות וקמה על רגליה, משתחררת בקלות מאימגי', ומתרחקת בצעדים קלושים לפתח המערה במבט נחוש עם עיניה הבהירות הנוטות לצבע אור השמש.

"בואו...נצא לדרך עכשיו."

"כן ווי.." צהלה מיד אימגי' שקפצה וחזרה לחבק את זרועה בחיבה.

"ואת!! תפסיקי לעשות את זה!" הרימה עליה את קולה במבט וקול מעוותים.

המשך יבוא...

הצעות לשמות לסיפור יתקבלו בברכה