הבלאגן שבראשי

קיבלתי רשימת ציוד לשנה הבאה לבצפר. 

לפנימייה.

טיפה מלחיץ, להבין שזה באמת קורה. שאני עוזבת את הבית והכל.  

טיפה מפחיד. 

טוב נו- מאוד. 

אין לי מושג איך זה יהיה, איזה חברות אני אמצא לי שם, עם מי אני אהיה בחדר, אם אני אתמודד עם העומס הלימודי, עם המרחק מהבית. 

אני חושבת שאני לא באמת יבין ויעכל את זה שזה באמת קורה עד ששנת הלימודים תתחיל.

בכל מיקרה, אני עושה כמה שינויים, קטנים. 

אני עברתי לג'ימייל, אני בתהליך סינון אנשים מהפייסבוק, עשיתי הליקס, קנו לי לפטופ. 

אני עוד מעט אהיה בת חמש עשרה. 

אני מרגישה זקנה. 

עוד מעט הכל נגמר.... אני כבר בסוף הדרך, יחסית. 

זה מפחיד, אני כבר גדולה כלכך..

15. זה גיל רציני. 

אמאל'ה, אני כבר כימעט אישה. 

מפחיד לי.