הבלאגן שבראשי

פתאום התעורר בי חשק עז,

- להיכנס ליער ולעולם לא למצוא את דרכי חזרה.

- לשכב בים, להרגיש את הגלים חולפים לי מעל הראש, לשכב ככה בשקט עד שאני אפסיק להרגיש. 

- להניח שמיכה על האדמה ולחפור בור עמוק עמוק, כשכל האדמה היוצאת ממנו על השמיכה. לשכב בתוך הבור ולהתכסות. 

אני רוצה להעלם. 

ואין לי זמן להסביר. 

אני לא רואה יותר צורך בשני בלוגים. 

הבלוג ה"סודי" שלי, בלוג הכתיבה שלי, כבר לא פירסם פוסט חדש מאז מרץ,

והחלטתי לנטוש אותו. 

הבלוג הסודי שלי כבר לא סודי, ואתם מוזמנים לקרוא בו,

לא תמצאו שם יותר משירים וסיפורים, בוודאי שלא סודות.

היה לי חשוב שאף אחד לא יראה את הדברים שאני כותבת, ונשארתי אנונימית במיוחד,

כמו שאתם יכולים לראות,

אבל לא עוד.

סיפורים ושירים יפורסמו מעכשיו כאן, בבלוג היחיד שלי.

סתם, שתדעו.

משהו מטורף,

אני אשכרה הולכת ברחוב ומרגישה לא קשורה. קשה לי לשים את האצבע על השוני,  

אולי זה בהליכה, ובדיבור, ואולי זה רק בראש שלי, 

מרגישה כל כך לא בבית בסביבה כל כך עירונית ושונה ממה שאני רגילה. 

הכרתי מישהו חמוד. תלאביבי. 

הזכרתי משהו על זה שאני י'ניקית, אז הוא אמר:

"מה?! את עולה לי"א? חשבתי שאת יותר גדולה!"

"אממ... לא, אני עולה לי'..."

~הלם טוטאלי~

זה מאוד החמיא לי כמובן, מקווה שהוא לא ראה אותי שונה ברגע שידע בת כמה אני. 

בכל מיקרה, ישבנו לנו על הדשה בפארק הירקון ודיברנו איזה שעה וחצי.

בעיקר התווכחנו על הבועה התלאביבית, הוא כל כך אוהב אותה. 

אני מניחה שאני לעולם לא יבין אותה. זאת ממש מדינה ניפרדת. 

או שאולי הפריפריה הצפונית היא המדינה האחרת?

אולי. לעולם לא נדע. 

בכל מיקרה הוא ממש חמוד, יש לנו תחומי עיניין משותפים, מתעניינים בבודהיזם ופסיכולוגיה. 

החיוך שלו.. אח... זאת הייתה שעה וחצי נהדרת...

כניראה לא נפגש שוב, וחבל. 

אח שלי הקטן הפך לצמחוני :) אז נשאר לנו רק אוכל בשר אחד במשפחה, וגם הוא יראה את האור בסוף,

אני מקווה. 

רוח קרירה מנשבת על פניי הדביקים. הלחות חונקת ומכבידה בצורה שרק קיץ תל- אביבי מסוגל לה. 

ואילו אני לא נשברת מכובד תיקי על כתפיי ולא מהחום המייאש, המעיק. 

אני הולכת זקופה, מכנסי השרוואל שלי מתנפנפים בצעדי הבטוחים, הגאים, ורומזים על סודות הודו הרחוקה- משם הם הגיעו.

מכנסי מגיעים עד לרצפה, וקול צעדי הכפכפים שלי מהדהד תחתיהם. גווני הבד התכול מתערבבים... מבליטים את עיני הבהירות ומשתלבים יפה עם גוון עורי הבהיר- בהיר ושערי הבלונד- ג'ינג'י.

עיטורי הפרחים, הצורות, והמגוון הרב של גווני התורכיז מבלבלים ומסבכים את העין, מרתקים את המבט שמנסה לקלוט את המורכבות הרקומה. 

פס זהב מוסיף אלמנט מלכותי למערבולת הפרטים והעיטורים,

ואני צועדת,

בשלווה נחרצת,

מלכותית.