לא נרדמתשוב
כבר שבועות שלא הלכתי לישון בזמן ושלא קמתי בזמן.
שלא היה לי חשק לקום בכלל ושלא היה לי חשק לעשות דבר בזמן שאני ערה.
שלא היה לי כוח לגשת לכל הדברים שממתינים לי שאעשה אותם
הדברים הלחוצים שאני חייבת לעשות כמה שיותר מהר כדי לא להיוותר מאחור
נדמה שכבר נכנעתי
נכנעתי לייאוש שעוטף אותי בכל פעם שאני חושבת על כל הדברים שעליי לעשות.
אז אני לא עושה דבר. ומצפה שהכל יסתדר בסופו של יום. ומתאכזבת מעצמי שוב. ושוב.. ושוב...
אני לא מסוגלת
להעמיד פנים שהכל בסדר
למרות שלפי אמות המידה של חיים בינוניים כשלי
הכל באמת בסדר.
אז למה אני מרגישה שלא?!
דיברתי איתו, עם הקודם.
אחרי שכבר כמעט שנה לא דיברנו
הפצע כבר לא כל כך טרי אבל עדיין צורב מעט
זה משונה
איך שהכל נהרס ונשבר והתמוסס ועכשיו במבט לאחור
אין הבדל
כאילו דבר לא קרה
ואני קצת מצטערת על הכל
שניהם כל כך שונים
והדרך שבה אהבתי אותו כל כך שונה מהדרך בה אני אוהבת עכשיו.
אין איזון אצלי יותר
ומי יודע מתי יוחזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: