אחרי תקופה די מדכאת,
מישהו פה מישרא הזכיר לי את השיר הזה
ולשמוע אותו שוב משום מה מרגיע את הכוורת המזמזמת ללא הפסקה בתוך הראש שלי
בשבועות האחרונים לא הייתי ממש עצמי
או לפחות לא מי שאני מכירה בשנה שנתיים האחרונות
איבוד שליטה
כמה שאני מפחדת מזה
לפגוע ולאכזב אנשים שחשובים לי
לאבד חלומות שהיו יקרים לי תקופה ארוכה
להתמודד עם שינויים גדולים שקיוויתי אף פעם לא להתמודד איתם
למה הכל תמיד נופל עלייך בבת אחת?
אין הגבלה קוסמית על כמות הבלבול והבלאגן בחיים של בנאדם?
ואיך זה שאפילו האנשים הקרובים לא מצליחים להציל אותך מכל זה כשהבלאגן בא?
מצד שני,
נראה שגם שאר הצדדים המעורבים בסיפור לא במצב הרבה טוב יותר ממני
אולי גרוע יותר
הם הרי הגורמים לעניין
למה החיים לא באים עם חוברת הפעלה?