שלוש שנים לאמצע החיים

זה היה בשיא החורף בקור של סוף דצמבר כשכתבתי את הפוסט ההוא האחרון,זה שלפני הנוכחי, זה שאחריו לא כתבתי מעל שבעה חודשים תמימים, זה שנכתב מתוך יאוש עמוק וחוסר תקווה למשהו טוב ומתוק שיגיע מתישהוא, כי ככה זה אחרי ארבע שנים של לבד כבר התחלתי לאבד תקווה שמישהי אכן תגיע ותיכנס לחיי וכמו באגדות תגאל אותי מיסורי הבדידות שלא נראו על פני אך ייסרו את ליבי מבפנים יום יום לפני השינה כששכבתי לבד במיטה הגדולה, גורמים לנדודי שינה שנקטעו בעזרתם של כוס וחצי ויסקי זול או עראק מהול במעט מים, אחרי שבאותו ערב הלכה מכאן עוד אשה תועה כמוני אוספת את פירורי אהבתי אליה שהתנקזו במשגל ארוך, משמים ולא ממש מאתגר העיקר לפרוק את היצר שהצטבר ולעבור הלאה. הלאה אל הדייט הבא, הנסיון הנוסף, בידיעה ברורה שגם הוא יסתיים מהר כמו שהתחיל.

עד ש...

עד שפגשתי אותה, מלאת חיים וחיות, עיניים גדולות ורעבות שהזכירו לי במבט מהיר בשביל מה אני כאן, הידיים שליטפו את גופי, השפתיים הרעבות שהתאוו לנשיקתי והראש שלה, הראש הזה המלא מחשבות חכמות והצחוק שמילא את נפשי הבודדה והרעבה לנפש שמחה, רעבה למגע, לחום ולמישהי שתעריץ אותי שוב כמו שרק אני אוהב.

אליה וקוץ בה, הסממנים החיוביים הפכו עד מהרה כיוון וגם כאן הנסיון היה קצר ואפילו קצר מכפי שצפיתי, יום אחרי המפגש השני קיבלתי טלפון מפתיע באמצע יום עבודה ושמעתי יותר מידי ממה שלא אהבתי ובטח לא ציפיתי אחרי מפגש כל כך חם ולוהט שהתרחש בליל אמש. בחמת זעם התנערתי בתגובה ושילחתי את המתקשרת לדרכה באיחולי הצלחה.

מסתבר בדיעבד שזו היתה הסיבה העיקרית להמשך לבוא.

וכמו בסיפורים כך גם בחיים, שיחת טלפון נוספת אחרי שבוע וגילוי נאות קצר ומשם הדרך למפגש מחודש היתה רק עניין של זמן, את השאר אי אפשר לתאר במילים כי מה שניצת שם במפגש השלישי זו התחלה של אהבת אמת הרבה מעבר למה שציפיתי או חלמתי או ייחלתי לעצמי באותם לילות אבודים.

סוף טוב הכל טוב? אז ככה, וזה עכשיו בעיקר בשבילכם.

אם הייתי רוצה לתאר את המהות של השינוי, כי לשם זה החלטתי לכתוב את הפוסט האופטימי הנ"ל, אפשר לומר שביסודו מדובר בהשלמה, השלמה היא מילה קצרה אך בעלת משמעות אדירה. ההשלמה בעיקר עם עצמנו מביאה אותנו להכיל את האחר/ת כמו שהוא/היא, באותו אופן שאנו מצפים שיקבל/תקבל אותנו כמו שאנחנו, שלמים ושלמות, כי רק מתוך השלמה וקבלה נוכל להתקדם ולהעשיר את חיינו יחד עם השני/ה.

ההשלמה באה לאפשר לנו המחפשים בת או בן זוג להיות במקום הנכון לקבל את האחר/ת גם אם הוא או היא לא מתאימים לפנטזיה או לדמיונות המקובעים שלנו שבמציאות האבסולוטית מונעים מאיתנו להכיר בני זוג פוטנציאלים. כי בסופו של יום התחושה שקושרת אותנו עם מישהי או מישהו היא זו שגורמת לנו להרגיש אוהבים ונאהבים, ולא מדובר כאן מי סקסי יותר או פחות, כי ידוע כבר שסקס מתחיל במוחנו ונגמר בין רגלינו, לא מדובר בכסף או במעמד. מה שקובע כאן ממש זו התחושה הזו שעוברת בי כאשר היא נמצאת לידי, החשמל הזה שעובר ביניכם כשאתה נוגע בה. והגעגוע הזה כשאתם לא ביחד. 

את התחושות האלו של הביחד, של האהבה סו קולד לא מייצרים ברגע, ולא בדייט אחד או שניים, ונכון יהיה לנסות את שניכם עוד כמה מפגשים או אפילו רק עוד אחד כדי להכיר את הניואנסים הקטנים של כל אחד ממכם, בלי המסיכות והתחפושות, ככה נקיים כמו שאתם.

הפתגם המוכר "תפסת מרובה לא תפסת" תופס ממש כאן, עדיף לצאת להכיר פחות ולהכיר לעומק מאשר לצאת יותר ולדלג מאחד/ת לשני/ה בכל יומיים.

לסיכום המסר שלי הוא כזה:

תנו לעצמכם ולאחר/ת צ'אנס נוסף, כי זה אולי הסיכוי היחיד שלכם להיות שוב שלמים, ביחד.

בהצלחה!