לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2010

פרק 5 - משפחה


"היי לייסי, את יכולה לרדת לסלון..? זוכרת, אמרנו שנדבר", שמעתי את קולה של אמי קורא לי מהקומה התחתונה.

ניתקתי את האוזניות מאוזניי וירדתי לאט לאט במדרגות, מנסה למחות את הדמעות מלחיי, אני לא רוצה לדבר על זה עם אמא שלי.

"בואי שבי פה", ראיין הצביע על הכורסה הלבנה הקרה, שניהם התיישבו על הספה, מולי, הרמתי את רגליי אל חזי וחיבקתי אותן.

אמא שלי הרימה דף משולחן הסלון הקטנה שלנו, שמה את המשקפיים על אפה והחלה לקרוא.

"אוקיי, דבר ראשון - בלי מסיבות בבית", בשנייה שאתם עוזבים אני מארגנת מסיבה.

"בלי אלכוהול", עם המון אלכוהול.

"בלי סמים" , טוב ברור.

"אסור להביא בנים לישון פה" , היא חיה בסרט.

"אל תאכילי לי פה הומלסים", ראיין הוסיף פתאום. מה אתה חי בסרט? מאיפה אני אביא הומלסים לאכול פה?

"לא לבזבז אוכל", ואני כבר חשבתי לזרוק חצילים מהחלון, אוף.

"לא לבזבז כסף סתם", אפשר לחשוב שאני שוכרת זונות ביומיום.

"לא להפעיל מוזיקה על פול וויליום", ממש. אז איך אני אעשה מסיבה?

הרשימה נמשכה ונמשכה מדי פעם דברים מפגרים כמו: "אל תהפכי לאנרכיסטית" או "אל תשכירי חדרים בבית".

לא ממש הקשבתי אבל הבנתי את הנושא הכללי של הרשימה, אני די בטוחה שזו אותה רשימה של חוקים שנזירות מקבלות בכניסה למנזר.

הדבר היחיד שהתחשק לי לעשות זה לזחול למיטה, להדליק טלוויזיה ולמות לי בשקט מתחת לשמיכה.

 

אליסון.

 "אתה ממש ילד עם בעיות, את מודע לזה?" צעקתי לכריס מהמרפסת של לייסי, מסתכלת איך הוא מנסה להתפתל על המרזב, מנסה לעלות למרפסת.

"תסתמי אלי, זה לא קל, וגם תפסיקי לצרוח היא עוד תשמע אותנו" הוא לחש לי בחזרה.

"וואו טפס כבר", שרה התחילה להתעצבן למטה ופתאום החליטה לדחוף אותו מלמטה, מה שדווקא ממש עזר אבל הצית את דמיונות הפורה של כריס.

"תקשיבי שרה, אני יודע שאת חמה עליי אבל אפשר לעשות את זה כשנעלה למעלה כבר" הוא קרץ לה ועלה בזריזות למרפסת.

"מה הבעיות שלך?! יכולת לעשות את זה בשנייה! אבל לא" בן מרח את הלא " היית חייב לעקב את כולם", בן אמר וחייך.

שרה טיפסה בשנייה אחריו ובן אחריה, גם מהר.

"הבאת את התרמוס שוקו שלך?" שאלתי את בן, הוא הראה לי תרמוס אדום עם נקודות לבנות עליו.

"מקלות קינמון?" הבטתי אל כריס, הוא הראה לי חפיסה של כמה מקלות קינמון.

"מרשמלו קטנים, בלי ורוד - רק לבן?" נעצתי מבט בשרה.

"דא! זה ממש פה.." היא משמשה את הכיסים בדגמ"ח שלה, בהתחלה לאט ואחר כך מהר, בהיסטריה, "אני לא מוצאת את זה!"

"מפגרת! איך יכולת לשכוח את הדבר הכי חשוב?!" בן התחיל לצעוק בהיסטריה.

"מה אתה מתפרץ?" כריס שאל אותו ברוגע, "הם פשוט נפלו לה" הוא אמר והצביע לעבר המדשאה של החצר הקדמית של לייסי, הוא קפץ למטה תפס את השקית הקטנה וטיפס בחזרה בזריזות.

"הבאת את הכוסות?" בן שאל אותי, בדקתי בתיק שלי, "כה, הן כאן".

"אז בואו ניכנס ונארגן את זה, היא לא תהיה עוד הרבה זמן עם ההורים שלה", שרה אמרה, "רגע, המרפסת לא נעולה או משהו? איך ניכנס?" מבט של אימה חלף בעיניה.

"היא אף פעם לא נועלת, היא יודעת שאני באה אליה כל הזמן דרך פה" לחשתי תוך כדי שפתחתי את דלת ההזזה שהובילה לחדר הלבנבן של לייסי.

הוצאתי מברשות גדולות מהתיק, 2 פחיות צבע בצבע אפרסק ודבר כזה לשים בו צבע ומים שנוכל לצבוע לה את הקירות.

"זה לא יתייבש בזמן הקרוב.. מה נעשה?" שאל בן פתאום.

"צבע אינסטנט" כריס אמר והצביע על כתובית קטנה על הפחית מתייבש תוך 10 דקות! לא יאומן!

"לא יאומן!" שרה חזרה על השורה, בקול של פרסומאית מתלהבת.

"די, קדימה לצבוע" החוותי בידי לכיוון המברשות ולקיר, בן וכריס הורידו את המכסים מהפחיות צבע תוך כדי ששרה הורידה את השעון והדביקה סלוטייפ ליד החלונות וליד המסגרת של הדלת, שלא יתלכלכו מהצבע.

כל אחד לקח מברשת והתחיל לצבוע, לשם שינוי לא עשינו שטויות כמו לצבוע אחד את השני או לכתוב על הקיר לייסי המכוערת, היינו ממש רציניים בנוגע לזה, ידענו שלייסי זקוקה לנו, לא רק בנוגע לקטע עם בלייק, גם בקשר לעובדה שההורים שלה עוזבים.

לאחר רבע שעה סיימנו לצבוע את כל החדר, "תקשיבו אנחנו ממש מהירים, צריך לעשות משהו עם הכישרון הזה", שום טיפת צבע לא הייתה על רצפת הפרקט הכהה של לייסי, שרה נכנסה לחדר ארונות של לייסי עם מברשות קטנות יותר וצבע מיוחד לקירות, בשפורפרות קטנות יותר, התוכנית הייתה לצייר תווים וכאלה על הקירות בחדר הארונות בצבעים שונים ובשחור מדי פעם בזמן שאנחנו מחכים שהצבע יתייבש. 

בן אירגן על השולחן הקטן והחמוד של לייסי, שולחן עץ וזכוכית מתוק כזה, הושטתי לו את הכוסות שהכנו במיוחד בשביל המאורע, הוא שם את התרמוס תוך כדי ששמתי מקל קינמון בכל אחת מחמשת הכוסות, מרשמלו שמים בסוף, שלא ייטבע.

"היי, איפה כריס?" שמתי לב שהוא נעלם.

"הוא ירד להביא כמה דברים מהטנדר, את לא מבינה את גדולים אנחנו" הוא חייך חיוך מקסים.

"הצבע כבר התייבש" שרה אמרה מחדר הארונות, נגעתי בקיר הקרוב אליי לוודא שזה נכון. היא צודקת.

"יאללה לתלות את הדברים" בן אמר וקם מחטט בתיק שלי אחר הדברים שהבאתי, "תגידי, איך הכל נכנס לך כאן?" הוא שאל בתדהמה תוך כדי הוצאת שלושה קופסאות של מדפים, 10 תמונות ממוסגרות, לוכד חלומות בצבע אדום, פעמוני רוח כאלה, בצורת כוכבים שקופים.

"איך נתלה הכל שהם לא יישמעו כלום?"שמעתי את כריס אומר, הסתובבתי להתסכל עליו ולא האמנתי למראה עיניי, הוא הביא פאקינג פופים. 3 פופים ענקיים שכעת הוא ארגן מסביב לשולחן הקטן שעליו נח השוקו, בצבעים אדום, ירוק חומצי וסגול בהיר, "מאיפה הבאת פופים?!" שרה צווחה, יוצאת מחדר הארונות, מרוחה כולה בצבע, "חכי חכי, זה לא הכל" בן חייך תוך כדי שהוא מסתכל על כריס עולה וניגש לעזור לו. מה זה?

"זה לא רציני..." שרה לחשה.

"אתם כאלה אדירים פשוט" הצמדתי את את ידי לפי, רואה פתאום את כתמי הצבע שהיו על בגדיי.

"טוב, תשימו את זה שם" הצבעתי על הקיר הסמוך לדלת, הם הניחו את זה שם וניגשו לתלות את המדפים.

שרה ואני דפקנו מסמרים על הקיר של המיטה בשביל התמונות לאחר שתלינו אותם שמעתי קול עלייה במדרגות, הסתכלנו כולם אחד על השני בבהלה, כולנו היינו מטונפים, החדר למזלנו לא נפגע (הוא נראה מדהים) אבל כל אחד הוציא עכשיו בשיא המהירות בגדים מהתיקים שלנו, אני ושרה רצנו להחליף בחדר ארונות בזמן שהבנים החליפו בשירותים.

 

לייסי

"הפתעה!" צעקה אדירה נשמע ברגע שפתחתי את הדלת לחדרי, אליסון, שרה, בן וכריס עמדו מחייכים בחדר שלי. כולם לבשו פיג'מות, כל אחד והגרסה שלו. אליסון לבשה בוקסר של טוויטי וחולצה לבנה גזורה של מחנה קיץ אחד, שרה לבשה מכנסי פיג'מה של הלו קיטי וגופייה אפורה מתוקה, בן לבש מכנסי פיג'מה של ספיידרמן וגופייה לבנה וכריס לבש מכנסי טרנינג שחורים וחולצה לבנה, מאותו מחנה כמו של אליסון.

"אתה רציניים?" שאלתי אותם, לא מבינה מה הם עושים בחדר שלי, הסתכלתי מסביב.

"וואו" לחשתי לעצמי.

הקירות שלי לא היו לבנים יותר, הם היו צבועים בצבע אפרסק מקסים, היו פופים ליד שולחן הקפה שלי, תמונות היו תלויות על הקיר שליד המיטה שלי, היו מדפים שחורים על הקיר מול המיטה שלי ליד הפלזמה ו... "או  מיי גאד" ראיתי משהו פתאום, "זה שולחן איפור?!" הייתי בהלם, הוא היה שולחן איפור כמו פעם, עם מראה וכסא חמוד כזה ומגירות. הרגשתי איך עיניי מתמלאות בדמעות, הם גררו אותי לשולחן, התיישבנו על הפופים הנוחים האלה, ראיתי שהיו כוסות על השולחן בכל כוס היה מקל קינמון ועל כל כוס היה כיתוב, על הכוס שלי היה כתוב לייס הטיפשה, על הכוס של אליסון היה כתוב אלי המכוערת, בן הסקסי, שרה הסטלנית, כריס המלך. 

אליסון מזגה לכל אחד שוקו לכוס שלו ושמה חופן ענק של מרשמלו בכוס של כל אחד מאיתנו.

"אני אוהבת אתכם כל כך" לחשתי. ספק להם, ספק לעצמי.

"גם אנחנו אוהבים אותך", שרה חיבקה אותי, החיבוק הנחמד הפך במהרה לחיבוק קבוצתי חונק וחמים.

זאת המשפחה האמיתית שלי, חייכתי.

 


 

יצא לי די ארוך! :)

בבקשה תגיבו, זה חשוב לי

נכתב על ידי , 29/11/2010 22:25  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



534
הבלוג משוייך לקטגוריות: סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לo.k ;) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על o.k ;) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)