אני שמקבלת סיפוק תהומי משבירת לבבות של גברים,

שגרמה לשלושה מהם לבכות בכי אמיתי וכנה והתרפקה על כל רגע,

שלא אחד ולא שניים מהגברים שיצאה איתם התקשרו אליה באמצע הלילה כשהם שיכורים, מנסים מבעד לשכרון החושים לומר לה כמה הם אוהבים אותה, כמה הם לא מפסיקים לחשוב עליה...

שומעת בפעם הראשונה את המילה "לא". 

אני מגזימה. 

הוא לא אמר לא. 

הוא פשוט לא אמר "כן". 

ובכל זאת הוא הגיע.

הוא החצי השני שלי. כמה מפחידה המחשבה שאולי אני לא החצי השני שלו. 

והוא חיבק אותי, ונישק אותי. ולא אמר "כן". רק שזה מעולם לא קרה לו. בדרך כלל זה מאוד קל, אתה פשוט חושב על מה שאתה רוצה. איתי זה מורכב יותר... אתה רוצה אבל לא בטוח שאתה באמת מוכן, כי הרי כולנו יודעים מי אני ומה אני ועד כמה גדול כאב הראש שאני מייצרת בעצם היותי. 

אני מוכנה להשמין בשבילו, להפסיק לעשן, לקחת גלולות, לעבור לתל אביב.

אני רוצה. אני רוצה להשמין, להפסיק לעשן, לקחת גלולת, לעבור לתל אביב. 

הלוואי שהיה לנו פשוט יותר. 

במשקל של 45 קילו. כבר לא יודעת לאן אני הולכת. הפרעת אכילה היא מאהבת קנאית ודורסנית. אולי הגיעה העת לתת לה לשבת קצת בצד. לפנות את הנפש לשקט מיוחל שישטוף וינקה כל כולי.