לפעמים יש לי התקפי עצבים שאני לא יודעת מאיפה אני מביאה אותם...
היום לדוגמא: עוד בדרך הביתה מהבצפר, התחלתי לפתח מחשבות שליליות. כשהגעתי הביתה, הן התעצמו פי כמה והתחלתי ממש לרתוח. ואם ישאלו אותי למה- התשובה תהיה שאין לי מושג. פתאום אני מתחילה להתעצבן מדברים קטנים וחסרי משמעות ואז אני כועסת על כולם ושונאת הכל.
הגעתי הביתה, והבחנתי בדברים קטנים שממש שיגעו אותי. למשל, אמא חתכה צלחת עם פירות (תותים ותפוז) וסידרה ליד זה שתי מנות אגוזים (לי ולאחי) ואת הקופסת סוכר. הכוונות שלה היו טהורות ותמימות לגמרי אבל משום מה זה הרגיז אותי בצורה אדירה. עיצבן אותי לראות את האגוזים האלה, ואיך היא כבר הכינה מראש את הסוכר, ואיך הפירות ישבו להם שם חתוכים בצורה מושלמת. אחר כך ישבתי לאכול וכל פרט בסביבה הרגיז אותי! ממש הכל!! זה שאמא ישבה לראות טלוויזיה בסלון ואני אכלתי במטבח, והשקט הזה, והאיטריות בצלחת שלי, ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני עומדת להתפוצץ.
ואני מודעת לכמה טפשי זה נשמע אבל באותו רגע זה לא היה נראה לי טפשי בכלל. התחלתי לנשום עמוק ולהרגיע את עצמי ואמרתי לעצמי בלב "אן, תרגעי... הכל בסדר, תנשמי עמוק, תשתלטי על עצמך..." וכשעליתי לחדר כמעט פרצתי בבכי. והאמא המסכנה שלי לא הבינה מה אני רוצה ממנה כי התנפלתי עליה אחרי כל דבר שהיא אמרה או לא אמרה. ולהגיד את האמת, גם אני לא הבנתי. \:
אחר כך בשביל להוסיף ל"מושלמות" עוד זללתי מלא מהעוגת דבש שאמא הכינה )): ופאקקק כבר שבועיים בערך אין לי התקפי זלילה וחשבתי שנגמלתי מזה אבל מסתבר שלא ):
וגם גיליתי שממוצע הקלוריות היומי שלי בשבוע האחרון הוא 1300!!! 1300!!! מזעזע אני יודעת.... עכשיו הבנתי למה אני כל כך שמנה... ועוד היו יומיים שאכלתי 1500 קלוריות ליום. ואני זוכרת איך פעם ניסיתי לדמיין איך זה יהיה לאכול 1500 קלוריות ביום..הייתי בטוחה שאני אתאבד אם זה יקרה..והנה זה קרה..פעמיים בשבוע אחד.. ונשארתי בדיוק אותו בנאדם שהייתי בשבוע הקודם.
ת'אמת, אני די מאושרת שיצאתי מכל הקטע הזה. אם הייתה לי אפשרות לחזור אחורה הייתי דוחה אותה בנימוס. הבנתי שמותר לי וכדאי לי מאוד להיות במשקל נורמלי ולאכול כמו שצריך, כי ככה הגוף והנפש במיטבם וגם (אני לא מאמינה שאני אומרת את זה) אני נראית הכי טוב (: רק חבל שיש לי את הצלקות המגעילות האלה על היד ועכשיו אני צריכה לסבול אותן עד סוף החיים ולבלות את שארית ימיי בניסיונות להחביא אותן. אוףףף למה בכלל התחלתי עם החרא הזה, הייתי כל כך מפגרת!!! זה הולך להרוס לי את החיים..ובמיוחד עכשיו כשהגיע הקיץ. מפגרת שכמותי.
הדבר היחיד הבאמת טוב שהיה לי היום זה החוג אירובי ((:
אחח איזה כיף זה להרגיש את כל השרירים כואבים אחרי אימון מפרך... הרגשה כזאת ממכרת... אני חולה על החוג הזה. אה ומחר יש לי מבחן בביולוגיה !! ובקושי למדתי... ואני יודעת שאני אקבל ציון גרוע אבל משום מה לא אכפת לי... הפסקתי להיות חרשנית כמו שהייתי פעם. פעם הייתי לומדת לכל מבחן איזה שבוע מראש ומסכמת כל פרט קטן ומשננת את הכל עד שזה יוצא לי כבר מהאוזניים. ועכשיו פתאום לא אכפת לי. קיבלתי באיזה מבחן 74 ולא הנדתי עפעף, כשפעם כל ציון מתחת ל-90 הייתי מתבאסת....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
