סיפור בהמשכים.

אוקי, זה הפרק הראשון

מה שהעלתי פוסט קודם זה שתי הקטעים הראשונים מהפרק הראשון.

שיניתי את השם של עמית לבן.

"אני מצטערת." אמרתי והשפלתי את מבטי."את מצטערת?" אמרה בעצבנות אחותי, מנסה לא לקפוץ עלי ולהרוג אותי. "זה לא היה בכוונה!, אני הייתי שיכורה, וגם הוא." אמרתי דמעות מציפות את עייני." שבוע לפני החתונה?!" צרחה אחותי בוכה, "אני מצטערת." לחשתי. "אני יכול להגיד משהו?" שאל ארוסה של אחותי, יותר נכון ארוסה לשעבר, אחרי ששכבנו אתמול והיא גילתה את זה ." שתוק! אני לא רוצה לראות אותך!" צרחה אחותי וזרקה כוס לכיוונו , הכוס התנפצה על הקיר, ורסיסה התפזרו על הרצפה. " זה לא אשמתה של אחותך,היא הייתה ממש שיכורה,ואני נישקתי אותה."אמר בהיסוס, "מה זה חשוב!?" צרחה ,"תודה" סימנתי לו עם השפתיים, זה היה שקר,הכול היה שקר אחד גדול, לא היינו שיכורים, וזאת לא הייתה הפעם הראשונה, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שנתפסנו, "תעוף .. מפה!" אמרה אחותי, "תרגיעי.." לחש בן , "אתה תירגע! צא כבר! חתיכת  בן זונה, מניאק.." צרחה לעברו אך פרץ של דמעות עצר אותה מלהמשיך."אני לא רוצה לראות את אחד מכם כאן , בחיים." לחשה לא מסתכלת עלינו,התקדמתי לעבר הדלת, בן כבר יצא, "ביי." לחשתי, טורקת את הדלת מאחורי.

"מה עכשיו?" הסתכל עלי, "מה?" אמרתי בציניות, "בוא נלך נגור ביחד איפשהו,נגדל ילדים. זה מה שאתה רוצה?"שאלתי בציניות  "אני רוצה אותך, תמיד רציתי." אמר מסתכל עלי, עצרתי את עצמי מלנשק אותו שוב, "זה לא הופך את זה לבסדר." אמרתי  משפילה את מבטיה , מתקדמת על עבר היציאה מהגינה," למה לעזאזל התחלנו עם זה." לחשתי,נזכרת איך הכול התחיל, זה היה לפני כחצי שנה הוא ישן אצלנו בבית, הוא הלך לשירותים ואני בדיוק יצאתי מהמקלחת, הייתי מכוסה רק במגבת קטנה והוא היה לבוש בבוקסר,  שנינו לא הצלחנו להירדם, אז התיישבו לראות ביחד טלוויזיה,והוא הוציא וודקה,דבר אחד הוביל לאחר,"פאק.. מה נעשה.? איפה נישן, ההורים שלי בטוח לא יתנו לי לישון אצלם." אמרתי בועטת בפחית חלודה שהייתה על הרצפה, "תשני בדירה שלי." הציע בן, "יש לך דירה?" הסתכלתי עליו,דמעות הציפו את עייני, "דיי אל תבכי.. הכול יהיה בסדר." הרגיע אותי בן וחיבק אותי, הרחתי את אותו הריח שכל כך אהבתי, הסתכלתי על פניו, אהבתי אותו, אבל שנאתי אותנו , שעשינו את זה לאחותי הרסנו לאחותי את החיים, וכמובן שגם החיים שלי לא נראים כל כך טובים עכשיו.

"נגיד. אני יגור אצלך, מי ישלם? אוכל בגדים.?" לחשתי כשהוא חיבק אותי, "אני עובד, תמצאי עבודה הכול יהיה טוב." חייך חיוך אופטימי, "יש לי בגריות אני צריכה ללמוד, אתה יודע." לחשתי, "אז אני יעבוד בשתי עבודות." אמר מנשק אותי בעדינות, איזה מדהים בן,כל כך קשה לי שאני לא מצטערת שיש ביני ובין בן משהו, הוא הבנאדם הכי מדהים שפגשתי," אני מרגישה כל כך רע." לחשתי מביטה על הרצפה, מנסה לא להביט על עיניו,"גם אני" אמר והרים את ראשי לכיוונו," אין מה לעשות,מה שקרה קרה, וזה קרה לטובה." חייך חצי חיוך, חייכתי מעט אבל עדיין הרגשתי רע. בחצי שנה האחרונה, במיוחד אחרי הפעם הראשונה,התרחקתי מאחותי,זה היה לי מאוד קשה, בכיתי כל לילה, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי, בכל רגע שאני ובן היינו ביחד, רציתי לנשק אותו, לחבק אותי או סתם לדבר איתו.אף פעם לא דיברנו על היחסים בין אחותי ובן, הוא לא הזכיר את זה וכך גם אני

, "אני צריכה לקחת בגדים מהבית בוא מהר לפני שההורים שלי יתחילו לשנוא אותי ויזרקו אותי מהבית, כמו שהם מתכננים לעשות." אמרתי  עם מעט קלילות בקול, התקדמתי לעבר המכונית מסמנת לו להזדרז

"בואי." חייך והוציא את המפתחות למכונית שלו.

"אבא?" לחשתי ופתחתי את דלת הבית, "אין פה אף אחד אני חושבת." אמרתי נכנסת בשקט הביתה ."בואו.." לחשתי ופתחתי את הדלת כדאי שבן יכנס,"הלכתי להביא תיק, תכין את הבגדים שלי ."אמרתי ורצתי לעבר חדר הכביסה ששם שמרנו את התיקים,לקחתי את התיק הראשון שמצאתי.

"איך ידעת שזה בדיוק הדברים שאני אוהבת?" הסתכלתי על בן שקיפל מספר חולצות על המיטה שלי, הארון שלי מתחלק לשנים, דברים שאני אוהבת ודברים שאני לא יכולה לסבול, "מדהים אחד." אמרתי ונישקתי אותו, "אני יודע עליך יותר ממה שאת חושבת, אני זוכר כל דבר שסיפרת לי."אמר מחבק אותי ומצמיד אותי עליו, "באמת?" חייכתי, "כה, למשל אני יודע שאת מעריצה את התוכנית איך פגשתי את אמא ואת ממש אוהבת את ברני ורובין משם. את אוהבת לשתות שוקו עם מרשמלו, שונאת שוקולד מריר, ומתה על שוקולד לבן, את אוהבת רק את המילקי הפשוט, ואת יכולה להורג בשביל אוכל של מקדונלס, פעם היית דלוקה על המורה שלך למתמטיקה אהבה הכי גדולה שלך זה הים." אמר במהירות, נזכר  בפרטים  שסיפרתי לו, "אתה הכי מדהים בעולם.!" חייכתי מפילה אותו על המיטה, "אני אוהבת אותך" אמרתי כששכבתי מעליו, "גם אני אוהב אותך." נישק אותי ואז התהפך שהוא יהיה מעליי מוריד לי את החולצה,"למה לא הכרת אותי קודם?" הסתכלתי עליו,מחייכת חיוך קטן, "הלוואי." הוא הסכים.

הייתי כל כך שקועה בשיחה שלנו, בחיבוק, שלא שמעתי את דלת הבית נפתחת," את יודעת? מה שאני הרגשתי לאחותך לא השוותה אף פעם למה שאני מרגיש כלפייך." לחש לי ומיד קם בבהלה, "קייט!" צרח אבי מהכניסה לחדר שלי,"מה?" הרמתי את מבטי.הלך עלי,אבי, הוא לא אדם רחמן במיוחד, הוא הולך להרוג אותי, עוד טעות לספר הטעיות שלי.

 עריכה:

 יש לי שתי מנויים. יאי! פעם ראשונה שיש לי מנויים D: