סיפור בהמשכים.

אז הנה הפרק השני:

מהפרק הראשון:

"למה לא הכרת אותי קודם?" הסתכלתי עליו,מחייכת חיוך קטן, "הלוואי." הוא הסכים.

הייתי כל כך שקועה בשיחה שלנו, בחיבוק, שלא שמעתי את דלת הבית נפתחת," את יודעת? מה שאני הרגשתי לאחותך לא השוותה אף פעם למה שאני מרגיש כלפייך." לחש לי ומיד קם בבהלה, "קייט!" צרח אבי מהכניסה לחדר שלי,"מה?" הרמתי את מבטי.הלך עלי,אבי, הוא לא אדם רחמן במיוחד, הוא הולך להרוג אותי, עוד טעות לספר הטעיות שלי.

 פרק שני:

"פאק..." לחשתי, התחשק לי לדפוק את הראש בקיר,"את מוכנה להסביר לי מה קורה כאן?!" אמר אבי בעצבנות, מנסה להרגיע את עצמו ולא לצעוק, "זה... לא מה שזה נראה?" הוצאתי משפט שרואים בכל סרט קומי, רק שלא בדיוק התחשק לי לצחוק עכשיו,בן קם במהירות, "אני מצטער אדוני." אמר  בקול מתחנן לרחמים, "מה שאחותך אמרה היה נכון." אמר אבי בקול יחסית רגוע, אך ידעתי שהוא לא ככה, קמתי גם אני לובשת את החולצה הראשונה שהייתה על הרצפה, "אני לא מאמין שאת עשית את זה!" התחיל לצרוח, "את יודעת מה עשית לאחותך?, מה יהיה השם של המשפחה עכשיו ?!" המשיך לצרוח, לא חשב על מה שאמר, "אני רואה שהתחלת לארוז, יופי  כבר יש לך לאן ללכת, מעולה, את לא גרה כאן יותר!!" צרח בוחן את התיק שהתחלתי לארוז, פניו האדימו, לא ידעתי מה להגיד, מה כבר אפשר להגיד בדבר כזה. הרסתי הכול והכול בגלל אהבה מפגרת. "תצאי מפה כמה שיותר מהר!" טרק את הדלת במלוא העוצמה, " יופי." לחשתי בועטת בארון, "כמה הרסתי ביום אחד?" פרץ של דמעות הציף אותי, "אל תדאגי, אנחנו נתקן הכול, אני מצטער." לחש בן  מתייבש לידי על הרצפה, “מה? אל תצטער, זה הכול אשמתי, אני לא יכולה לשלוט ברגשות שלי." אמרתי מנגבת את הדמעות בעזרת היד,גם בפעם הראשונה,זאת הייתי אני שנישקתי אותו, זאת אני שלא שלטתי בעצמי, וכ"כ רציתי נחמה אז קפצתי לזרועותיו של בן. "בוא, נארוז. ונזוז אין לי מה לעשות פה כרגע." אמרתי מביטה על הרצפה מנסה לא לחשוב יותר מידי על הדרמות האחרונות. " תאמיני לי, שאני לא מצטער על זה שזה קרה." אמר מנסה לרומם את רוחי,חייכתי חיוך קצר ודחפתי מספר חולצות לתוך התיק,"קחי מכנסיים." חייך הוציא מהארון שלי מספר מכנסונים, "אמצע החורף? יהיה לי קר." צחקתי מעט ושמתי רק חלק מהמכנסונים בתיק,"אני יחמם אותך." אמר בן מצמיד אותי עליו ומנשק אותי בעדינות, "שוב?" חייכתי, מרחיקה אותו מעט, "בוא נסיים עם הבגדים, בערב אני מבטיחה לך..." התחלתי להגיד אבל הוא עצר אותי, נישק אותי, והוציא עוד מכנסיים ארוכים מהארון, פתחתי את המגרה הנמוכה שבארון שם שמרתי גרביים ותחתונים. זרקתי את הזוגות הראשונים שראיתי, "מה אני עוד צריכה?" הסתכלתי עליו, לא חשבתי יותר מידי ודחפתי קופסה קטנה שחורה חלקה,שבה שמרתי את העגילים שלי.

"זהו?" אמרתי רק עכשיו קולטת שאני עוזבת את הבית, הסתכלתי על המראה, ראיתי אותי ואת בן שעמד מאחורי, הוא היה גבוהה ממני, ושחום ממני.סרקתי את שערי החום עד שקיבל את הנפח שרציתי וזרקתי את המסרק לתיק,"שניה."נזכרתי בתמונה קטנה של כל המשפחה,הבטתי עליה מספר שניות,  והכנסתי אותה בעדינות לתיק.

,יצאתי בשקט מהחדר, מנסה להתחמק מאבא שלי שעבד בחדר שלו, "סיימת?!" צעק, "כן" לחשתי מקווה שהוא ישמע, "תצאי מפה!!!"צעק ופתח את הדלת, ראיתי מעט את פרצופו הוא רתח מעצבים,הרגשתי כל כך רע, רציתי לקבור את עצמי, "בסדר..." לחשתי מחזיקה את ידו של בן בחוזקה, ירדתי במדרגות לא מרימה את מבטי, הסתכלתי רק על הרצפה, הרגשתי את המבט של אבי שורף את גבי, רציתי למות.

"זה היה קשה." אמרתי עדיין לא מרימה את מבטי, "כן" צחק בן ואחרי מספר שניות הרצין. "את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?" שאל בן כשיצאנו מהגינה על הרחוב, האוויר היה קריר יחסית, חשבתי מעט על התשובה לשאלתו, "כן." חייכתי מנסה לשדר ביטחון, מזה משנה אם אני בטוחה?, הרי גם ככה אני לא יכולה לחזור לאחור, הכול כבר קרה. עכשיו זה השקט שאחרי הסערה,  "נלך הביתה?" שאלתי,תחושה של אושר מעט הציף אותי, שחכתי לרגע שהרסתי הכול, ויכולתי להיות רק אופטימית, מה הרי נשאר לי."אני שמח." אמר בן וחיבק אותי,נישקתי אותו בעדינות "הכול יהיה מעולה!" אמרתי מרימה את מבטי על עבר השמיים,  נושמת לרווחה, נרגעת טיפה, אולי באמת יהיה טוב.

מי שביקש ממני להודיע לו על פרקים אני מודיעה, אבל לא שמתי אותכם לקבועים

אם בא לכם תבשקו להיות בקבועים D:

תודה ל3 המנויים הסקסים שלי D:

 עכשיו 5 מנויים סקסים D: