smokeממש אבל ממש לא אכפת לי.. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2013
דקסטר
סיימתי עכשיו את העונה ה-7
והאחרונה שיצאה של דקסטר. העונה השמינית והאחרונה תצא רק בעוד כחודש, והינה
מצאתי את עצמי כמו נרקומן בגמילה מהירה. פתאום לקחו ממני את ה"סם" שלי.
אני לא בנאדם של סדרות, אלא של סרטים. גם אם מצאתי סידרה טובה, אני אפ פעם לא מצליחה לעקוב.
ודקסטר,
איי דקסטר,
זה פשוט מראה לך שיש דברים גדולים בעולם-שאנחנו פשוט לא חלק מהם.
ואני מדברת על הכל-הן על כך שיש סידרה מעולה שאני לא משתתפת בה, והן שיש אנשים כלכך מעניינים ומסקרנים שאני בחיים לא אהייה כמוהם.
וזה מביא אותי לחשוב, לפעמים לחשוב קצת יותר מידי, מה מקומי פה אם כך?
האם מתישהו בחיי אני גם אהייה חלק ממשהו גדול ומעניין?
האם גם עליי יסתכלו אנשים ויגידו:"אני רוצה להיות כמוה"?
זה
הכניס אותי למן "ריק" כזה, והחזיר אותי לתקופה שלא הייתי בה הרבה זמן-יותר
נכון, שחשבתי שיצאתי ממנה כבר. הרדיפה והכמיהה הזו אחר משהו מופשט שחסר.
ושוב, כמו שאני אומרת פה תתמיד-זה לא נובע מחוסר הערכה לחיי, נהפוך הוא. אני מאוד מעריכה ואומרת על זה תודה כל לילה לפני השינה.
אבל זהו?
פה זה נגמר?
להיות בנאדם ממוצע-זה מה שנגזר עליי להיות?
כמה שאני בנאדם פשוט ומסתפק במועט, זו תחושה שנראה כי מאוד קשה לי לוותר עליה. העליונות הזו, המודל לדוגמא.
ובינתיים,
כל שנותר לי לעשות הוא,
לחכות לעונה הבאה.
ומה יהייה אחרי שהיא תגמר, ואיתה בעצם גם כל הסידרה?
נחכה לסרט אחר או סידרה אחרת שיפיחו בי את הרצון הלא-מספיק-חזק לעשות משהו עם חיי..
דור משועמם וחסר ערכים אנחנו..
no-one..
| |
| כינוי:
no-one
בת: 35
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
