"אני מיואשת. הוא כל הזמן על המחשב, משחק במיינקראפט הזה. חוזר הביתה- מיד על המחשב. כשהוא לא על המחשב, הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו ופשוט בא ומשגע את כל העולם ועושה שטויות. הוא כבר לא יודע איך להתייחס אל אנשים, וכמעט ולא מדבר עם אף אחד! אני מפחדת, הוא מאבד את שפיותו לגמריי מהמכונה הזאת."- דודה של על בן דוד שלי
בקצרה, סיפור שהיה כך היה - אתמול היה לבן דודי היקר, בן 11 השנה, יום הולדת. ותוך כדי זלילת העל האש עם בקבוק בירה קרה בצד, פטפטנו על הא ודא עם המשפחה והחברים, וכמובן גם על בן הדוד. מהר מאוד הגענו לנושא של המחשבים והאינטרנט, ומה שזה עושה לדור הצעיר... ולהגיד את האמת, השיחה הזאת די העירה אותי למציאות.
לא שלא ידעתי שאני מגזימה עם המחשב, ידעתי טוב מאוד. אבל מה כבר אפשר לעשות? האנימות היו מעניינות, על כל דבר שסיקרן אותי יכולתי להכנס לגוגל ולקרוא עליו מיליון ואחד דברים, ושלא נתחיל לדבר על המשחקים. כל העניין הזה לוקח ממני לפחות חצי יום, כלומר בערך חצי מהחיים. אה ועוד לא הזכרתי גם את הקהילות הוירטואליות האהובות עליי- ישראבלוג, פייסבוק, יוטויב וטמבלר. אז כן זה לוקח המון המון זמן מהחיים.
וגם די ברור למה זה ממכר, הדברים האלו הרי עובדים כל כך טוב על המוח! כמו ממתקים ושאר הזבל. אתה חושב על איך לתקשר על אנשים, על אסטרטגיות, אתה צובר ידע חדש... מבחינת המוח אתה עושה מיליון ואחד דברים. אבל מבחינה מציאותית? אתה פשוט יושב במשך ש-ע-ו-ת מול המסך עם מבט של זומבי על הפנים ומקליד. מקליד. מקליד...
גם הסמרטפונים וטבלטים למיניהם לא מצילים את המצב. זה הגיע למצב שבמקום לדבר עם החבר שלך באמצע השיעור כמו בזמנים הטובים והישנים ולקבל אח"כ צעקות מהמורה, אתה פשוט מתחבר לפייסבוק (בהנחה שיש WI FI בכיתה). ואגב, ראיתי שבכמה בתי ספר יש פרוייקטים לכמה כיתות שבהם מביאים לילדים מחשבים חינם או בהנחה ממש גדולה לשימוש אישי ובעיקר לימודי, וכמובן נותנים להם ללמוד בכיתה עם אינטרנט. או אלוהים.
אז רגע, תנו לי לסיים! בכל אופן, כל הטכנולוגיה הזאת פשוט גורמת למוח שלך לאבד את שפיותו. אתה חושב, מתקשר, הכל... דרך הפאקינג מקשים ולחיצות עכבר. אני אהיה כנה, ברגע שהתחלתי לדבר יותר עם אנשים באינטרנט, היכולות הסיצואליות שלי במרחב האמיתי חוו ירידה משמעותית. אני מאבדת מילים מהר, אפילו מגמגמת, ואילו את הפוסט הזה אני כותבת באיזו רבע שעה כמעט בלי טעויות.
מה שקורה זה שבמהלך השנים, המוח שלנו בוחר להחליף את היכולות שלנו. אנחנו נדע איך לכתוב ולהתכתב טוב יותר מאשר לדבר ולהרצאות. אנחנו נדע לשלוט על העכבר טוב יותר מאשר על הידיים ועל שאר הגוף שלנו. אנחנו נחפש את רוב סיפוקנו במרחב הוירטואלי מאשר במרחב המציאות.
אני יוצאת החוצה, אני כמעט לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני עוד מסתכלת על הילדים הקטנים, שלא איבדו את זה... הם משחקים בפארק כמו שצריך. אבל עוד שנה שנתיים הם יתחילו גם לשחק על הסמארטפונים או הניידים המחשבים לא יודעת מה יגיע אליהם לידיים והכל הלך.
מחשב, כמו הרבה דברים בחיים, זה דבר טוב... במידה! רובנו איבדנו את המידה הזאת כבר. אנחנו שוכחים לצאת החוצה, לשחק בכדור או בקלפים עם חברים בחוץ, אפילו סתם לטייל. כיום אני לא רואה הרבה אנשים שעדיין כותבים או מציירים עם עיפרון ודף אמיתיים במחברות. גם עבודות יד כמו נגרות או תפירה לא נפוצות כבר כמה וכמה שנים טובות. כמו שהחלפנו את האוכל הטוב והבריא בזבל מסחרי, אנחנו מחליפים את החיים שלנו במשהו שלא באמת קיים.
התמכרות לאינטרנט או מחשבים זה דבר שכבר מוגדר כמחלה, בדיוק כמו התמכרות לסמים או לאוכל.
אני לא יודעת מה אני אעשה עם עצמי, אני מנסה להתנתק אבל זה כבר קשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: