זה לא אומר שאתם כתבתם בחוכמה.
אמ, אני מדברת על התגובות בפוסטים. או בכללי להגיב לנאמר\נכתב. לא כולן, אבל הרבה אנשים אוהבים פשוט לבוא ולהביע את דעתם... סליחה, לחלק את עצותיהם מבלי שביקשו מהם. ואז לא רק שבעלי הבלוג יכולים לקחת קשה ולהגיב בהתאם, גם המגיבים יכולים להעלב כי הם סה"כ באו מכוונה טובה. אז זהו, שהכוונה היא לא תמיד העיקר. במיוחד כשמדובר בבן אדם בתקופה קשה, לא אכפת לו מהכוונות של אחרים, הוא רוצה משהו מעשי ובדרך כלל במשהו שיתן לו את ההרגשה שהוא לא לבד ויש לו לאן לברוח.
ואני מודה, גם אצלי זה קיים, אני לא בטוחה עד כמה גרוע אבל דווקא בגלל שאני מכירה בבעיה הזאת עכשיו אני מסוגלת להגיד- תלמדו להקשיב יותר, ולדבר פחות. האם אתם תמיד מדברים או מגיבים כשאתם מקשיבים למוזיקה טובה? האם אתם תמיד תבואו ותנסו לתקן ציור בלי לבחון אותו מקרוב?
כי זה לא שונה מלקטוע בן אדם באמצע, או לנסות לבקר אותו ולתת לו עצות עוד לפני שיצא לכם להכיר אותו וחייו לעומק.
וזה חבל, כי קורים פה הרבה דברים מרתקים כשאתם עסוקים בעצמכם. אתם מפספסים את הסיפורים הכי טובים.
נ.ב. לאמא היה ביום רביעי יום הולדת ^^!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: