4 שנים פחות או יותר שלא הייתי פה 

4 שנים שחשבתי שהתבגרתי והתגברתי

שהחיים שלי התחילו להסתדר

הרגשתי טוב עם עצמי

התנהגתי טוב עם עצמי

הרגשתי שאני לא צריכה יותר לדבר למסך כדי לפרוק

היה לי בנאדם שהייתי יכולה לפרוק לו 

והוא גם היה עונה

4 פאקינג שנים 

שנישברו 

שנהרסו

שאני מרגישה שנפלתי לתהום שחור

וזה לא תקופה

ואני לא מצליחה לטפס לבד

ואף אחד לא זורק לי חבל

והכדורים לא עזרו

וסרטונים "מעודדים" ביוטיוב לא עזרו.

איך ממשיכים 

אחרי שאיבדתי כל דבר שהחזיק אותי על הרגליים? 

את האהבה שלי, את האחות שלי

אלה היו שני אנשים שהחזיקו אותי על הרגליים מידי יום, שגרמו לי לשכוח

להרגיש במקום טוב יותר, בבנאדם טוב יותר 

אני פאקינג שונאת את הקנדה הזאת 

שפאקינג הרגה אותי מבפנים

שסחטה אותי והשאירה כלום

כבר שנתיים שאני לבד 

פיזית ונפשית

בלי כלום

פיתחתי הפרעות אכילה והפרעות נפשיות

ובחיים לא היה לי רע כלכך

בינתיים אני בבית מפחדת לפגוש את אמא שלי כי איך לאזעזל מסבירים את החתכים?

והיא בנתיים קוראת לי שהיא תעזור לי ללמוד לכימיה, היא עוד מצפה שאהיה רופאה

מישהו אמר משבר גיל ה40 בגיל 20 ולא קיבל?