Meanwhile, In The Middle Of Nowhere

תהיתי מה זה יהיה שיפיל אותי חזרה למקום הזה. אל תיקחו את זה לא נכון, אני לא אומרת שהמקום הזה לא טוב, זה פשוט המקום שתמיד הייתי פונה אליו בשפל שלי. 

אז הנה אני פה, כמו ילדה קטנה ופאטתית.  רק סנפה קטנה ממה שהוא השאיר לי לפני ארבעה חודשים ביום ההוא בנתבג, זה כל מה שהיה צריך כדי להחזיר אותי אליו למיטה, מחובקת איתו אחרי מקלחת מתחת לשמיכה, לרגעים הקטנים הכי מאושרים שהיו לי איתו.

אז אחרי שנמנעתי מלראות תמונות שלו או כל דבר אחר שקשור אליו כדי לא ליפול, דווקא לזה נכנעתי. לבקבוק שיושב לי על המדף שידעתי שיתן לי את הכאפה הכי חזקה, הרי זה לא חדש לי שריחות זורקים אותי אחורה בזמן.

דווקא כשחשבתי שאני מצליחה לא להתגעגע, כשחשבתי שהפסקתי עם השטויות המזוכיסטיות שלי. 

חייבת משהו שישכיח ממני את הכל ויגרום לי להמשיך הלאה