Cuz we are not gonna be forever
you and me...
אפילו הדבר הכי קטן...
כמו ללכת עם אמא לקנות חזיות או ליבכות לה כשיש לי כאבי מחזור.
אבל בעצם, מה אני מזיינת תשכל? אני אפילו כבר לא זוכרת איך זה מרגיש, למדתי ליהיות כל כך עצמאית, כל כך לא תלותית, כל כך אישה,
כל כך בוגרת, כל כך חסרת שמחה.
כן, אני באמת לא אותה כרמל שהייתי מלפני שנתיים, ברור שלא!!! אמא שלי מתה ג'יזס קרייסד.......
איך אני יהיה אותה כרמל?
להיתעלם מהעובדה שאני יתומה מאם? להיתעלם מהעובדה שאני לא אלך יותר בחיים עם אמא לשופינג?
לא לחשוב על זה שבחתונה שלי (בעזרת השם) אמא שלי לא תהיה?
לא לחשוב על זה שלילדים שלי לא תיהיה סבתא?
לישכוח שאחותי איבדה את אמא שלה? ולא סתם אמא...אמא שחר, ואני יודעת מהזה לאבד אמא שחר...
לישכוח שאבא שלי איבד את האישה שהוא חיי איתה 27 שנים ומאוהב בה מהרגע שהם הכירו עד היום? עד עכשיו ולנצח.
לישכוח שדוד שלי ודודה שלי איבדו את אחות שלהם? and god knows how does that feel.
לשים זין על זה שהבת של סבא וסבתא שלי מתה ליפניהם? שזה הדבר הכי לא טבעי שיכול לקרות להורים.
כל מועד, כל חג, כל מסיבה כל אירוע שאמור ליהיות שמח ומשמח הפך ליהיות עצוב,
כל חג הוא עכשיו עוד אזכרה,
כל יומולדת זה עוד תזכורת לזה שאמא לא בחיים יותר,
כל אירוע משפחתי מוכיח מחדש כמה אמא היא בורג חשוב ונחוץ במערכת שבלעדיו היא לא מתפקדת כמו שצריך,
כל שינוי מזכיר שמאז שאמא מתה our house is no longer a home...
ניראה אותכם.
הגעגועים האלה בלתי נתפסים, אין לי מספיק חדרים בלב כדי להרגיש את כולם, אין מספיק מילים בשפה העברית כדי להסביר מה אני מרגישה,
אין מספיק דמעות כדי שאני אבכה גם על ירדן, גם על אבא, גם על סבא, גם על סבתא, גם על רחל, גם על טל ובסוף אולי קצת עליי...
15 שנה, 21 שנה, 27 שנה, 42 שנה, 45 שנה, 47 שנה... מהזה משנה? איבדנו את אותו הדבר.
עברה כבר שנה וחצי, זה כלום, אבל זה עדיין לא נתפס,
אמא שלי? מתה? זה באמת לא הגיוני, תמיד שמעתי על בנות שאמא שלהם מתה, תמיד דמיינתי את זה בסיוטים הכי גרועים ואז ניערתי את הראש כאילו...'אסור לחשוב על זה!!!'
אבל זה לא סרט וזה לא ספר וזה לא מישהו אחר
זאת אני ולי אין אמא ולא תיהיה יותר אף פעם... ולא תיהיה מישהי שתיתקרב אליה, לא תיהיה מישהי שתיהיה דומה לה, לא תיהיה מישהי שתישמע כמוהה, לא תיהיה מישהי שתריח כמוהה, לא תיהיה מישהי כמוהה אף פעם ולא הייתה.
והזכרון שהולך ודועך בקצב מטורף ומפחיד? בעיה שלי
אחרת של מי...
חבל שאף אחד לא יכול להזכיר לי איך את נשמעת
הייתי רוצה לחבק אותך
בעצם
הייתי רוצה שאת תחבקי אותי
הייתי רוצה גם שתחזרי לחיים...
הייתי רוצה שאבא וירדן יהיו מאושרים...
הייתי רוצה חיים שמחים בחזרה
אבל כניראה שאני צריכה יותר מרוצה לילמוד לחיות עם הרצון והחלומות שאף פעם כבר לא ייתגשמו
I got it from my mama...after all
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
