קצת חריג אבל בגיל 23 זאת הפעם הראשונה שהייתי ביום עבודה מן המניין. (עד כה הייתי רק בבייביסיטרים ובעבודה בגן של אמא שלי)
קיצר היה קשה
קשה לי להבין איך כלכך הרבה אנשים עובדים בעבודות כאלה ולא מוותרים לעצמם.
כי זה מה שעבר לי בראש.. לא באה יותר.
זה מלצרות בבית מלון. בחדר אוכל.
בית מלון ממש מהודר אז המלצרות היה החלק הכיף. האורחים נחמדים ומתורבתים,ברובם אמריקאים.
היה קצת מעצבן עם האחראים עליי שלא ממש לימדו מה צריך לעשות ונתנו לי את המשימות המעצבנות במקום ללמד . כאילו סוג של סינג'רו
ואחרי זה היה לנקות את כל הכלים והשולחנות ולערוך וזה היה החלק הקשה ומעצבן. כי הסטנדרטים ממש פלצניים והם נתקעים על דברים קטנים כמו סכין בתשעים מעלות.
ובנוסף יש לי מדים מכוערים של חצאית ואני שונאת חצאיות. והם גם ענקיים עלי.
קיצר נורא מתחשק לילא להגיע יותר אבל נראה מה נעשה. כי גם אין לי ממש אומץ להתפטר
אה וגם אכלתי שם בהפסקה בחדר אוכל ירקות מבושלים מהקוסקוס. הרגשתיצורך לאכולכדי לא להראות חריגה. אבל הרגשתי פשוט רע. היה מלא שמן לירקות ואכלתידי הרבה. הבטן התנפחה נורא ופשוט רציתי למות.
אנילא מסוגלת לאכול ככה כשהבטן מתנפחת כלכך מהר.
קיצר קשה לי
מחר יומולדת
קשה עם זה
בא לי לוותר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mockingbird