אז מאז הפוסט האחרון המצב היה נראה שהשתפר אבל התדרדר חזרה.
חזרתי לאכול אוכל חוץ מפירות וירקות. הבטן התנפחה לי נורא מהר מכל דבר קטן ולא הצלחתי להתמודד עם זה והתחלתי להקיא בשביל להקל על זה.
ובשבוע האחרון התחילו לי בולמוסים והתקפי אכילה עם הקאות . הייתה לי בולימיה לפני 4 שנים והיא גרמה לי להגיע לאשפוז. היא הביאה אותי לדיכאון ואובדנות נוראיים ואיכשהו אלוהים יודע איך הצלחתי להתגבר ולהחלים ממנה הרוב בכוחות עצמי אחרי שאשפוז של 8 חודשים לא עזר. הצלחתי הצלחתי להגמל מההקאות ומהבולמוסים והייתי נקייה כמעט 4 שנים.
והנה אני מוצאת את עצמי שוב שם. לא מאמינה לזה אבל כן.. חשבתי שאצליח פשוט לרדת ולרדת אבל זה תמיד מכה שוב. תמיד הגוף מגיע לנקודה בה הוא לא יכול יותר ואני מוצאת תצמי מתנפלת על אוכל.
אז כרגע אני מחכה שמרפאה להפרעות אכילה תחזור אליי.
אבל אני לא יודעת אם אצליח לחכות כי כרגע פשוט בא לי למות והמחשבות על זה נהיות יותר ויותר תכופות. בעיקר כשיש בולמוסים והשנאה העצמית עולה.
אני פשוט לא מסוגלת לחשוב על לעלות במשקל ולא מסוגלת להרגיש את הבטן הנפוחה. אפילו שאני בתת משקל ואפילו שטכנית במרפאה בטח יגידו לי שאני צריכה לעלות אני לא מסוגלת . אני רוצה לרדת . אולי כשאגיע ל40 קילו אוכל לחשוב על טיפול. אסכים לקבל טיפול. אני יודעת שזאת חשיבה דפוקה מעוותת וחולה אבל אני לא רוצה להיות בטיפול עם תגית של בולימיה לא מוכנה. מבחינתי זה כישלון ועדיף לי כבר בלי טיפול.
חשבתי על אישפוז אפילו. לאיזה חודש חודשיים לעלות בהדרגה את התפריט כדי להמנע מבולמוסים וגם כדי שיעזרו לי להפסיק את המשלשלים. אבל מריגשה פתטית כרגע . שמנה מדי.
לא יודעת אני נורא אבודה. ועוד שבוע יש לי בייביסיטר על ילד שקצת מעצבן. למשך שבועיים (כל יום מ4 עד 8) וממש אין לי כוח לזה אבל התחייבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mockingbird