מה שהחזיק אותי (בקושי) ברגעים הקשים , היה שאני לעולם לא יכולה לדעת מה יביא איתו המחר
שמחר יכול להיות היום בו למשל אכיר מישהו שישנה לי את המציאות
שגם הדברים הכי משמעותיים, לא היו מתוכננים , גם אם נראה שלכולם איכשהו קורים יותר דברים טובים
גם הם לא דמיינו את זה יום לפני שזה קרה,או שבוע או ווטאבר
והנה אני
בפורים תכננתי ללכת למסיבה עם חברה שלי וחברים שלה
כמעט וויתרתי כי לא הייתי מספיק בטוחה לגבי התחפושת
אחרי חודש קשה מבחינת מצברוח
ושם הכרתי מישהו
ומאז המציאות שלי שונה לגמרי
עכשיו אני לא אומרת "זהו הוא שינה לי את החיים" אני לא נאיבית
ואולי מתישהו זה יסתיים והכל יחשיך שוב
אבל מה שזה בשבילי זה ההוכחה שלא ציפיתי לזה בכלל שאם הייתם שואלים אותי לפני שלושה חודשים אם אני רואה את עצמי נכנסת לקשר וטוב לי בו ואני יוצאת מלא עם חברים
הייתי אומרת לכם שאין מצב
אז מנסה לשכנע את עצמי להנות מההווה הזה
לא לחשוב על האופציה שזה יגמר ושזה ישבור אותי
פשוט להנות
הקשר ממשיך להתחזק ורק נהפך לטוב יותר
אני מתאהבת ונראה שגם הוא
עברנו איזה "ריב" ראשון
אני נפגעתי ממנו ממש , דבר שמעולם לא עשיתי עם בחורים, לא העזתי לכעוס או להגיד שנעלבתי ממשהו מחשש לצאת מעצבנת ובנוסף.. עם החבר הראשון , הפעם הראשונה בה אמרתי שאני מרגישה שלא אכפת לו מספיק, הוא התגונן ממש ובסוף נפרד ממני
אז זה היה צעד ענק בשבילי
ולהפתעתי הוא התנצל המון והבין לגמרי שהוא טעה
סיפרתי לו על הפסיכולוגית
וקצת על האנורקסיה
נראה שהוא קיבל את זה סבבה בלי לעשות עניין
מה שעוד יותר נחמד לי זה החיי חברה שנהיו לי
אני יוצאת המון
כמו שציינתי בפוסט הקודם,הוא החבר הכי טוב של חבר של חברה ממש טובה שלי שהייתי יוצאת איתם ועם כל החבורה שלהם אז יש להם חבורה די גדולה
ונפגשים מלא ועושים דברים
אתמול עשינו ארוחת שישי על גג של אחד החברים היינו איזה עשרה אנשים והיה ממש נחמד!
וזה שינוי ענק ממה שהיה לפני
שהייתי רוב הזמן לבד או עובדת
בקושי היו לי אינטראקציות עם אנשים
כל הבילויים שלי הסתכמו בללכת לסרט עם אבא או אמא ופעם בחודש לקבוע עם חברה
וזה כל כך נחמד
שהראש עסוק בדברים בריאים ו"נורמליים"
ולא בלבד שלי ובדיכאון ובאוכל
ירדתי קצת במשקל וחייבת להודות שזה טוב לי ויותר נוח לי, מנסה לא לתת לזה להתדרדר
זה נטו מתוך חוסר תיאבון וגם אני עובדת ממש הרבה ואין לי הרבה זמן אז מדלגת המון על ארוחות
אני במקום טוב וזה נחמד כלכך