סיימתי את הספר "i was here"
זה על נערה שהחברה הכי טובה שלה מתאבדת
כמובן לאורך כל הספר חשבתי עלי ועל נעם. ועל אם היא הייתה נתקלת באותן רגשות/מחשבות שהגיבורה בספר נתקלה.
האם היא גם הייתה נוסעת עד סוף העולם כדי לגלות למה או אפילו רק כדי לא להצטרך לעכל את העובדה המרה.
סך הכל, ספר קיטשי קצת. ולמרות שהמטרה של הסופר הייתה להעלות קצת את המודעות בקשר להתאבדות, מה שאני לקחתי מהספר הוא גם העובדה שבסוף כולם ממשיכים הלאה.
בתקופה שאני ונעם היינו ממש קרובות וגם היו לי מחשבות אובדניות, באמת חשבתי על זה שאני לא מסוגלת לעשות לה את זה.
אבל עכשיו, אחרי שהיא כבר כמה חודשים בחול מטיילת עם החבר, ואנחנו בקושי מדברות. וזה שיש לה חבר ושהם שורדים את הטיול הזה.
אני כבר פחות חושבת על זה שזה יפגע בה.
כי עכשיו היא יצרה לעצמה כבר הרבה חוויות ורגעים גם בלעדי. ככה שזה לא יהיה קשה להמשיך הלאה.
לא יודעת למה אני מדברת על זה, אפילו שיש ימים סבירים , זה תמיד שם.
אתמול נפגשתי עם הבחור מב"ש.
היה נחמד, מביך קצת בהתחלה אבל הוא באמת היה חמוד.
ישבנו לקפה ועוגה ואחרכך הלכנו אליו לדירה, התנשקנו והעניינים קצת התחממו, אבל הוא היה עדין ומתחשב. ואפילו אמר "היית אומרת לי אם משהו מפריע לך נכון?"
ורוב הסיכויים שלא שכבנו רק כי הייתי במחזור, ואני שמחה שהיה לי את התירוץ הזה כביכול. אפילו להשחיל את המשפט "אני במחזור" היה לי קשה. כאילו הרגשתי אשמה על כך ושאני צריכה להתנצל על זה.
אני תמיד מרגישה ככה כשזה מגיע לאקטים כאלה.
למה? למה אני מרגישה צורך לתת את השירות הכי טוב ואם אני לא יכולה אז אני מרגישה רע על זה, אשמה על זה?!
וכמובן רצה לי ההרגשה של הזולה, ושל זה שאני לא מסוגלת לעשות את זה מאהבה כי הרצון לרצות גדול יותר ככה שאני לא משאירה לעצמי דקה לחשוב אם זה באמת מה שבא לי עכשיו.
אבל הוא היה מתחשב וזה היה נחמד.
אחרי זה עישנו שני פייסלים וראינו האוס.
וזה הרגעים האלה , הנורמלים, שלי שמה עליו רגלים בספה, שלו צוחק על איזה משהו שאמרתי, של השותף שיוצא מהחדר והם צוחקים על איזה משהו ומשתפים אותי בבדיחה עם הרגשה שגם אני חלק מבדיחה פרטית עכשיו.
הרגעים האלה הם אלו שגורמים לי להאחז באיזו פנטזיה של זוגיות, קיטשית עד כמה שתהיה .
ואז באים הרגעים של אחרי.
המחשבות, ההרגשה שאני לא מספיק טובה ומי יאהב אותי בכלל.
שאני מסובבכת מדי ובשביל מה להכנס לזה בכלל.
להזכר ולספור שוב ושוב את כל הפגמים שלי וכל הסיבות שיש לא לרצות אותי.
ובפחד
זה תמיד מסתכם בפחד העצום הזה של לאהוב מישהו
לתת לו את הכוח הזה לשבור אותך בשניה, ברגע שימאס להם ממך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mockingbird