מין האפלה יעלו הנבחרים כדי לאחד את הממלכה ולהובילה על האור שישה נבחרים שישה דרכים גורל אחד

"עברו שבועיים מאז מותה של אמא של אמבר ואליוט .אנשי הכפר הובילו למנוחות את אמה של אמבר בבית הקברות שבעיר אבלון אמבר החליטה לנסוע לשם לבדה כדיי לבקר את קברה של אמה "גברת רדמונט אני הודה לך מאוד עם תשמרי על אליוט בזמן שהלך לבקר את אימי " "ילדתי ברצון אבל על תתעכבי שם שמעתי שנערך שם נשף מסכות גדול  הערב " "אל תדאגי אחזור בהקדם האפשרי". אמבר הייתה אסירת תודה לגברת רדמונט ,אחרי שאימא שלה נפטרה היא לקחה את אמבר ואת אליוט תחת חסותה הם גרו איתה , היא בישלה וטיפלה בהם כאילו היו ילדיה ."אליוט בוא  אני הולכת לעשות כמה סידורים תתנהג יפה אני יחזור מהר"  "טוב מותר לי לצאת לשחק" מצבו של אליוט השתפר  הוא התחיל לשחק ולחייך שוב אמבר שמחה על כך מאוד היא דאגה לו מפני שבימיים הראשונים של המוות הנורא אליוט לא דיבר ובקושי אכל אבל מצבו הולך ומשתפר עם הזמן "בוא תן לי חיבוק ,יופי עכשיו תלך לך" "ביי ביי" רץ אליוט לעבר הילדים ששיחקו בחוץ וחייך על אמבר "ביי ביי" חייכה אמבר והתקדמה לעבר העיר אבלון.

המוני אנשים מחופשים היו בנשף סטפן נאנח והלך לכיוון שולחנות האוכל והשתייה כדיי לשתות.  אמילי התקדמה עם אביה לכניסה לאחוזה הגדולה כאשר הם ניכנסו  אביה הלך לדבר אם חבריו ואמילי בחנה את המקום היא שמה לב שכמה גברים כבר הספיקו לבחון אותה בשמלתה החדשה  בצבע טורקיז בהיר בעלת עיטורים לבנים השמלה השוותה לאמילי מראה יפיפה ביותר. אמילי רק חייכה לנערים והמשיכה בדרכה ."אני לא מאמין" חשב סטפן "עוד בחורה שחושבת שהיא טובה יותר מאחרים ומרימה את עפה,מי היא חושבת שהיא בכלל" הסתכל סטפן על הבחורה בשמלה בצבא טורקיז שהלכה לה מחויכת. "סטפן בוא אני רוצה שתכיר מישהו" אמר אביו של סטפן "זהו גבריאל דימונט אציל בעל שם נכבד מאוד" אמר הדוכס והביט בגבריאל מחייך "שלום לך נערי  מה שלומך" אמר גבריאל  "סטפן חייך חיוך מאולץ ואמר "מצוין אדוני"  "אתה בן 19 אם איני טועה נכון"  "כן מדוע אתה שואל "  "מפניי שיש לי בת בדיוק בגילך," ענה גבריאל וחיפש בעיינו את ביתו "אהה הנה היא אני יציג אותה בפנייך "אמר.  סטפן רק נאנח  "יופי עוד בחורה עם הראש בעננים" " אמילי בואי הנה הציג אותך, זוהי ביתי סטפן, אמילי דימונט... אולי אשאיר אתכם קצת לבד " אמר והלך לדבר עם אציל שסימן לו לבוא "הוא יפיפה" חשבה אמילי  "את?!" סטפן אמר בקולך מזלזל  אמילי התרגזה  "סליחה ? מה זה אמור להביא "  "כלום רק שלא ציפיתי שאת תהיה בת של אציל"" "ולמה זה ?" שאלה אמילי והתרגזה יותר "מפניי שאת קורצת פה לחצי מהבנים וזה לא התנהגות הולמת לאצילה את יודעת"  "איך אתה מעז לרמוז שאני.." סטפן קטע אותה "אני לא רומז דבר אני מציין עובדה" סטפן נראה משועשע מהעניין "אני מציין עובדה " חיכתה אותו אמילי  והלכה משם במהרה סטפן רק חייך למרות שהוא לא סבל אותה הוא חייב להודות שהיא יפיפייה אמיתית.

אמבר ישבה מול קברה של אמה  היא חייכה "את רואה אמא אליוט מתחיל לחייך שוב ואפילו היום הוא יצא לשחק בחוץ אני חושבת שהמצב הולך ומשתפר...אבל יש לי הרגשה מוזרה כל היום אני מרגישה מעיין מועקה אבל גם התרגשות מה קורה לי?" אמרה אמבר מבולבלת "טוב אמא אני יחזור בשבוע הבא אני אוהבת אותך" אמרה אמבר והניחה על המצבה פרח אדום שהיא קטפה בדרכה. אמבר החלה להתקדם וכאשר יצאה מבית הקברות החשוך היא ראתה שני גברים ככל הנראה שיכורים חשבה לעצמה אמבר והאיצה את צעדיה הגברים עקבו אחריה ואחד מהם רץ לעברה ותפס בידיה "תעזוב אותי אין לי כסף"   "מי אמר שאני רוצה כסף"  אמר וריח צחנה עלה מהגבר חברו הצטרף עליו וחייך חיוך מעוות הם החלו לגעת בשערה הארוך והיפה של אמבר והיא צעקה "דיי"מפוחדת עד עמקי נשמתה .הוא עמד מול הקבר של רוז ומבט עצוב על פניו לפתע הוא שמע קול ,קול של נערה סט הבין שהנערה במצוקה ורץ לעבר הקול "תעזבו אותה" דרש סט בקול סמכותי שלושתם הפנו את מבטם אליו .אחד הגברים התקרב לסט "תגיד לי ילד לא לימדו אותך לא להתערב בעניינים של אחרים "תעזבו אותה ותסתלקו "אמר סט בקול אדיש "או שתתחרטו" הבחור התעצבן ,אני ילמד אותך לא..."סט קטע אותו והעיף לו אגרוף לאמצע הפנים ,אהההה האף שלי "נאנק האיש מכאב" הגבר השני רץ לעבר סט אך הוא תפס אות מאחורה וכמעט שבר לו את היד .סט סובב אותו ותפס אותו בגרונו "תסתלקו מכאן עכשיו" שני הגברים רצו לעבר הסמטה מבוהלים ופצועים. כל אותה עת אמבר עמדה והביטה בבחור הזה היא הייתה בהלם סט הביט לכיוונה ואז פנה ללכת "חכה אתה הולך? צעקה לעברו אמבר "רק רציתי להגיד לך תודה ללא הייתה פה אני לא יודעת מה היה קורה" אמרה אמבר אך הוא אפילו לא הסתובב "לפחות תגיד לי את שמך"  "סט" ענה בשקט והמשיך ללכת."סט "אמרה אמבר בקול שקט וחייכה בעודה אוחזת בתליון שלה.

היליי ישבה בכרכרה שלה בדרכה לנשף המסכות אמה והרוזן יצאו לפנייה והיא נאלצה להגיע לשם לבדה . "סלח לי" שאלה היילי את הנהג "הדרך לאחוזה עוד ארוכה? "  "לא גברתי ממש במעילי הגבעה ,את רואה " "יופי עם כך הורד אותי כאן אני רוצה להגיע ברגל" "אבל גברתי..."  "אל תדאג לי אני לא יגיד דבר לאיש " " אבל עם יקרה לך משהו ...   "לא יקירה לי כלום אני  יודעת לדאוג לעצמי! " ענתה היילי בתוקפנות  "ועכשיו עצור" הורתה היילי והנהג עצר. היילי ירדה במהירות והנהג המשיך לנסוע כשמבט טרוד על פניו "פחדן .." צחקה היילי . היא החלה לצעוד מתפלאת מהיופי הלילי הבחינה בשדה פרחים קטן והחלה ללכת לעברו היא עצרה ומבט מופתע על פנייה . היא ראתה בחור כבן גילה בעל שער בלונדיני כבן גילה היילי רצה אליו והתיישבה על ידו "או לא הוא מת " היילי נגעה בלחיו אם ידה כדיי לבדוק אם הוא קר  "בו" צעק הבחור והיילי זינקה אחורה בפחד "מ..מה?"  הבחור צחק  "תירגעי זו הייתה בסך הכול בדיחה ,אני רק נמנמתי פה אמר הבחור וקם הוא הושיט את ידו להיילי כדיי לעזור לה לקום . היילי קמה בכוחות עצמה היא התקרבה לבחור וסטרה לו בחוזקה "מה לעז.." אך הבחור לא סיים את המשפט והיילי הסתובבה והחלה ללכת הוא עמד בהלם כמה שניות ואז רץ לעברה ומשך אותה לכיוונו "למה זה היה ?" אמר והצביע ללחיו האדמדמה  " אתה עוד שואל ?אתה מתחזה למת" אמרה היילי בכעס "הבחור צחקק "את צודקת אני מצטער בואי נתחיל מחדש אני רובי" אמר והושיט לה את ידו היילי התעלמה והמשיכה ללכת אך רובי לא וויתר  ,בחייך במקום שמימנו אני בא לא היו עושים מזה כזה סיפור גדול" אמר רובי ועקב אחריה "אני לא מהמקום שממנו אתה בא!"אמרה היילי נחרצות "חכי" תפס אותה רובי במרפק ידה ועצר אותה היא התכוננה להביא לו עוד סטירה אבל הוא תפס את כף ידה ואמר ברוגע  "תסלחי לי עלמתי הנאווה בבקשה" היילי הביטה בו היא לא שמה לב קודם אבל הוא היה יפה אפילו יפה מאוד עינו האפורות נצצו לאור הירח המלא "אז מה את אומרת ?" שאל רובי וקטע אותה ממחשבותיה  " זה אומר שתפסיק להציק לי?" אמרה בזמן שהשתחררה מאחיזתו "אאאם כן" ענה רובי מחייך "אם כך בסדר, שלום לך" אמרה הולי ופנתה לדרך " חכי כל כך מהר את הולכת , לפחות תגידי לאן את הולכת בלבוש המפואר הזה "אני בדרך לנשף" " אם כך אלווה אותך כדי שתגיעי לנשף במבטחים"  "אני יכולה לדאוג לעצמי " אמרה היילי בקול תוקפני והחלה ללכת במהירות רובי הדביק אותה והלך מחייך הוא נהנה מזה לעצבן את הבחורה היפה. היילי התעצבנה אך לא אמרה דבר בתקווה שימאס לו והוא ילך

אמילי רקדה לה עם אחד הבחורים שהסתכלו אליה מוקדם יותר ולא יכלה להפסיק לחשוב על ה- "סנוב מנופך ושחצן מי הוא חושב שהוא בכלל " אמרה בליבה אמילי. והסתכלה אליו יושב לו. "סטפן הנה הבת של הרוזן גבריאל דימונט ,נכון שהיא יפיפייה"אמר לו אחד ממכריו "כן אני מניח "אמר סטפן "סטפן לך תזמין אותה לרקוד תראה איך היא מסתכלת אלייך " סטפן חייך הוא ידע למה היא מסתכלת אליו וזה לא היה כי הוא מוצא חן בענייה היפך "היא בטח רוצה לעקור את ראשי"חשב סטפן "בסדר אני ילך..כדי שאני יתנצל לפניי שהיא באמת תעקור את ראשי".סלחי לי עלמתי הנאווה התואילי לרקוד איתי?"  שאל סטפן  והבחור פינה לו את הדרך ,אחריי הכול זוהי המסיבה של אביו  "אז פתאום אני עלמה נעווה מה?" אמרה אמילי בקול עצבני "בחייך זה היה רק בדיחה לא באמת נפגעת נכון" אמר סטפן בקול מזלזל "יודע מה אולי תלך לרקוד אם עלמה נעווה אחרת כי אני כבר הולכת"אמרה אמילי תוך שהיא כורכת את ידייה סביב צווארו .אמילי בעטה בסטפן בין הרגליים "אההה" סטפן נאנח " אופס מגושמת שכמותי" אמרה אמילי בחיוך ארסי והתקדמה לעבר היציאה .דרק חייך חיוכים מאולצים לאנשים שהסתכלו אליו במבט שואל והתקדם אף הוא לעבר היציאה.אמילי כבר הייתה בחוץ מחפשת את הכרכרה שלה "איפה הנהג הטיפש הזה"אמרה בעצבנות "היי אמילי חכי"שמעה את סטפן והחלה לצעוד במהירות גוברת ,גם הוא הגביר את קצב הליכתו עד שרץ לעברה הם התרחקו מהאחוזה . ,חכי אמרתי לך" תפס סטפן בידיה "תעזוב אותי פרא אדם ,שלא תעז להתקרב אליי""להזכירך את זאת שהכת אותי""וזה הגיע לך חתיכת חצוף לא מתורבת שכמותך,לא לימדו אותך כיצד להתנהג לנשים? "צעקה אמילי הוא כל כך הרגיז אותה  "אני לא מאמין ואני עוד באתי להתנצל בפנייך""תעזוב אותי בשקט אני לא צריכה את ההתנצלות שלך"אמרה אמילי והחלה להתקדם . " לאן את חושבת שאת הולכת בחושך הזה לבדך "  "מה זה עניינך" ענתה לו בקול ארסי "ואתה יודע מה על תבוא אליי עכשיו בתירוצים ש...""ששש תראי "קטע אותה סטפן שניהם הסתכלו בעץ אורן גדול והרגישו מין משיכה מוזרה . אמילי החלה להתקדם לכוון העץ  וסטפן אחריה הם נראו מהופנטים ממש.

אמבר צעדה בחושך היא הרגישה שהרגשת המועקה וההתרגשות שלה מתחזקת מדקה לדקה  "מה קורה לי ?" שאלה את עצמה אמבר  היא הייתה מרוכזת כל כך במחשבותיה שלא שמה לב לשורת הזכוכיות שעמדה מולה נעליה של אמבר היו מאוד פשוטות ולכן כאשר רגלה הימנית של אמבר דרכה על זכוכית היא זינקה אחורה ונבהלה מעוצמת הכאב שחשה,סט רץ לעברה והביט ברגלה "נפצעת "אמר בקול שקט אמבר הסתובבה והביטה בו "מה אתה עושה פה? עקבת אחריי ?" סט לא התייחס למרות שאמבר צדקה הוא רצה לוודא   שתגיע לביתה בשלום ואפילו הוא לא הבין מדוע זה כל כך חשוב לו .הוא הרים אותה בידיו וחיפש מקום עם אור לבסוף מצא סט שדה פרחים קטן והושיב את אמבר בזהירות .סט בכן את הזכוכית "זה עלול לכאוב קצת "אמבר הסתכלה אליו בחשש הלב שלה דפק בחוזקה אבל זה לא היה מפחד או כאב "אהה"נאנקה אמבר ,סט זרק את הזכוכית הרחק מהם ,הוא קרע פיסה מחולצתו "לא אין צורך ,באמת אני..."אך סט לא הקשיב הוא כרך את הבד סביב רגלה הקטנה של אמבר .הוא נעמד "איכן את גרה?" "אין צורך שתיקח אותי ,באמת אני בסדר גמור תראה"אמבר נעמדה וכאב חד פילח את רגלה אך היא חייכה חיוך מאולץ ,סט התקרב אליה והרים אותה שוב "איכן את גרה שאל שוב "את לא יכולה לצעוד במצבך, אני ייקח אותך" אמר בקול שקט סט והביט ישר לתוך עיינה של אמבר הוא הרגיש זאת שוב משהו מוזר גם בפעם הקודמת כשהביט בענייה הוא הרגיש זאת ."אני .."החלה לומר אמבר אך לפתע הרגישה שוב את הרגשת המועקה היא הביטה על עבר מעלה הגבעה והרגישה שהיא חייבת ללכת לשם "יש שם משהו ..אני מרגישה את זה "אמרה אמבר סט לא הבין אך החל להתקדם לעבר הגבעה כשאמבר אל ידיו.

"אתה מכן ללכת מפה אני מסתדרת" אמרה היילי "בחייך אפילו לא אמרת לי את שמך "  "אם אגיד לך תלך" אמרה היילי בקול רגזני "בחורה יפה כמוך לא צריכה לכעוס כל הזמן תחייכי קצת" אמר רובי כשחיוך מתפרס על פניו החיוך נמוג לאט לאט "את מרגישה את זה ?"שאל רובי היילי לא ענתה רק הביטה לכיוון עץ אורן גדול היא הרגישה דחף עז ללכת אליו כך גם רובי .הם החלו להתקדם בצעדים חפוזים מבלי לשים לב לעוד שני אנשים שמתקדמים אליו מהצד השני.

"תראה" אמרה אמבר "העץ הזה " "תיקח אותי לשם בבקשה" ביקשה אמבר סט הביט בעץ וכמו כולם הרגיש דחף עז להתקרב הוא החל להגביר את הליכתו עד שהגיע לעץ הגדול.

ששת הנערים עמדו שם בפה פעור הם הביטו בעץ ולא הבינו מה קרה להם .אמבר ירדה מידו של סט והחלה להתקדם לעבר העץ היא הרגישה שיש שם משהו אבל זה מתחת לאדמה."מה מה קורה כאן?"אמרה אמילי בפחד כשראתה שהתליון שלה זוהר ומתעופף באוויר כאילו מנסה ללכת לאן שהוא כמו מגנט .כולם הביטו באמילי ובתליון שלה אותו דבר החל לקרות גם לתליונים שלהם .הם כולם הביטו אחד בשני המומים"מה קורה כאן?"שאל סטפן במבט מבולבל "זה פה "אמרה לפתע אמבר והצביעה על האדמה היא החלה לחפור בידיה כשהרגשת המועקה שלה גדלה סט החל לעזור לאמילי וכך גם רובי.היילי,סטפן,ואמילי הביטו אחד בשנייה מבולבלים אך הרגישו שהם צריכים לחפור.ששת הנערים חפרו "חכו אמר רובי הוא מצא תיבת עץ ישנה והוציא אותה ,התליונים זהרו באור חזק יותר "תיפתח את זה "אמר סטפן . רובי פתח את התיבה ובתוכה היו שישה אבני קריסטל בצבעים שונים ,האבנים נמשכו אל התליונים וכל אבן הגיע ליד של אחד מהנערים "תראו זה נפתח"אמרה לפתע היליי ופתחה את התליון שלה האבן האפורה שהחזיקה נשאבה על תוך התליון .כולם פתחו את התליונים שלהם והאבנים נבלעו בתוך התליון.הם נעמדו והביטו אחד בשני .

"אמא" אמרה אמבר והתעפקה לא לפרוץ בבכי "שקט ילדתי הכל היה בסדר"  אמרה האם למרות שידעה שזמנה קרב. אמבר ישבה מול אמה הגוססת במיטתה היאי הייתה מיואשת היא הייתה רק בת 18 ולא ידעה איך להיתמודד עם זה שהיא ואחייה  הקטן אליוט בן ה5 בלבד ישארו יתומים בעולם. למרות שהם היו עניים שחיו בכפר קטן ,הם היו מאושרים. עד שאביהם נהרג בנסיבות מסתוריות ביותר כשאליטו היה רק בן שנה ,ואכשיו אמם חלתה במחלה קשה שהורגת אותה לאט לאט."אמבר" אמרה אמה בקול חלש "לכי בעקבות גורלך ילדתי הוא היה לך לעזר "אמרה והסתכלה על התליון הכסוף שהיה לאמבר.התליון היה עם אמבר מאז שהיא זוכרת את עצמה "מה זאת אומרת " שאלה אמבר " בבוא הזמן את תדעי..תמיד ידענו שאת מיוחדת וכשהוא הופיע ידענו שגורל אחר מחכה לך גורל הנבואה.. " אמבר הייתה בהלם היא לא הבינה דבר " אמא על מה את מדברת? מי זה הוא ול..."   אמא" נכנס אליוט לחדר הקטן הוא קטע את אמבר ,כשדמעות על עינייו הקטנות והכחולות אמבר לקחה אותו אלייה והושיבה אותו אלייה "אני רק רוצה שתדעו שאני אוהבת אותכם מאוד את האור שלי, והאהבה הגדולה שלי" אמרה האם בקול שקט. גברת רדמונט נכנסה לחדר היא הייתה שכנה וחברה טובה של אמם של אמבר ואליוט אישה שמנמנה וחביבה מאוד. "תישמרי לי אליהם" פנתה האם לגברת רדמונט "שקט יקירה שימרי את כוחותיך "  האם רק חייכה והסתכלה בילדייה שפניהם היו אדומות היא לקחה את ידייהם בשארית כוחותייה ואמרה "על תישכחו לעולם מאיפה הגעתם,כי רק כך תצליחו. אני אוהבת אתכם..." לחשה ועצמה את ענייה היא נראתה כל כך שלווה  "אמא אמא" בכה אליוט " ששש אליט אמרה אמבר וחיבקה אותו "הכל היה בסדר" אמרה כשדמעות זולגות מענייה הכחולות כים. "ילדים בוא תצאו ולכו לביתי אמרה הגברת רדמונט מתעפקת לא לפרוץ בבכי .אליוט לא זז ואמבר הרימה אותו בזריזות ויצאה היא לא רצתה שהוא יראה את אמו המתה "ילדים מסכנים" חשבה גברת רדמונט בזמן שניגבה את הדמעות בפנייה .

***

"אבא" צעקה אמילי "מה אכשיו אמילי" ענה לה "אין לי מה ללבוש לנשף המסכות שיתקיים הערב"  אמרה "מה אם כל השמלות שיש לך בארון?" לא! הם כבר ישנות,אבא בוא נלך לקנות שמלה חדשה " אביה רק הזיז את ראשו מצד לצד אבל הוא לא יכול היה לסרב לבתו הקטנה והיפה  "בסדר לכי אם אחד העובדים". אמילי היתה בחורה מפונקת וגחמנית מאוד אך אם זאת היה לה לב זהב והיא הייתה בעלת שער שחור וארוך מאוד וענייה היו בצבע ירוק אביה של אמילי היה אחד האצילים של הממלכה ולכן יכלה להרשות לעצמה הכל.אביה יצא מהחדר ואמילי עמדה מול המראה והיסתכלה על התליון  הכסוף על צווארה היא אהבה אותו מאוד וחייכה אביה אמר לה שהיא קיבלה את התליון מאמה המנוחה ולכן אהבה אותו כל כך ,אמה מתה בזמן לידתה של אמילי ולכן היא לא הכירה אותה ,ואביה הוא לא נשא לעצמו אישה אחרת בטענה שאיזבל היא האישה היחידה שהוא יאהב כל חיו.תקתוק בדלת קטע את מחשבותייה של אמילי "גברתי אמר אחד העובדים "אביך אמר לי ללוות אותך לקניותיך הודיעי לי כשאת מוכנה"אני מוכנה הבא נצא "אמרה אמילי ויצאה .

***

***

סט היה בדרכו לעיר הגדולה אבלון. כאשר עבר כמה נערות הביטו לכיוונו וציחקקו הוא היה רגיל ,סט היה בחור יפה תוהר שערו השחור היה קלוע בצמה ארוכה ועינו היו ירקות יפיפיות הוא היה גבוע עם גוף מוצק ושרירי.סט כבר היתרגל שבנות מביטות בו וכמעט מזילות ריר הוא חשב שזה טיפשי מאוד וחשב שאם זה היה בשליטתו הוא היה משנה את המראה שלו לפחות מושך. סט המשיך בדרכו מבלי להיתייחס לנערות הדבר היחיד שעניין אותו כעת היה להגיע לקבר שלה היום זה יום השנה לקבורתה "רוז על תדאגי מותך לא היה לשווא"חשב סט הוא עדיין זכר את הלילה הזה:הם פשוט חטפו אותה ,חיילי המלך והרגו אותה לעניי כל האנשים סט ניסה להילחם אבל ללא הצלחה יתרה,הוא לבד הוא צעק לאנשים שיעזרו לו,שרוז לא עשתה כלום אבל כולם היו אדישים זה היה פשוט נורא .מאותו היום סט איבד את אמונו בבני אדם,הדבר היחיד שענייו אותו זה לנקום את מתה של רוז "דם תחת דם "חשב סט הוא הגביר את קצב הליכתו והחזיק בידו בחוזקה בשרשרת הכסופה שעל צווארו .

***

היילי ישבה על אדן החלון והיסתכלה על השקיעה היפיפיה "היילי  קדימה תילבשי את השמלה שלך ותתחילי להיתארגן הנשף מתחיל בקרוב " היילי תיעבה מסיבות ודברים מהסוג הזה אבל אמה תמיד אילצה אותה ללכת בעיקר אכשיו שהיא נישאה לאחד האצילים של אבולון לאחר  שאבייה עזב אותן לטענת אמה .היילי לא ידעה את הסיבה שאבייה עזב סתם ככה והיא ניפגעה מזה מאוד ,היילי היתה קשורה לאבייה מאוד היא עוד זכרה איך הוא לימד אותה סייף כל ערב הוא היה מורה מצויין והיא הייתה תלמידה  מצויינת. אלה היו זמנים שמחים בישביל היילי אבל יום אחד אבייה פשוט עזב בלי הסבר ואמה היתחתנה מחדש עם הרוזן  מקסימו רולן הוא היה שחצן מאוד והיילי לא סבלה אותו. התליון הכסוף של היילי עזר לה להיזכר באבייה למרות שכעסה אליו היא גם מאוד היתגעגע אליו.היליי הייתה בלונדינית עם עניים כחולות היא נראתה ממש כמו בובה ,אך היא מאוד אדישה וסגורה בעצמה."כדיי שתזוזי הילי קדימה" אמרה האם  היילי רק נאנחה והלכה להיתלבש היא לא ידעה שמהערב הזה החיים שלה ישתנו .

***

רובי התישב לו בשדה פרחים קטן כדיי לנוח "סוף סוף " חשב לעצמו .רובי ציפה להתחיל את חיו מחדש באבלון חיו הקודמים היו רק זיכרון כואב חיילי המלך הרסו את הכפר שלו לפי מה שרובי הבין הם חיפסו משהו או מישהו רק מלחשוב על כך הוא היתעצבן "כל כך הרבה חיים נילקחו..." כאשר רובי הלך לבדו לאגם הסמוך לכפר שלו כדיי לשחות הוא שמע צעקות והריח עשן שרפה רובי רץ כדי לראות מה קורה,הוא הלך לביתו וראה אותם את שתיי אחיו הקטנים ואת הוריו ללא רוח חיים רובי פשוט הישתגע הוא החל לתקוף את החייל הראשון שראה אבל חבריו הגיעו רובי ידע שאם הוא ישאר הוא ימות ולכן הוא ברח ברגע האחרון והיסתתר בעובי היער שותו הכיר בעל פה . לאחר שראה שהחיילים הלכו חזר רובי על הכפר שלו והיזדעזע הוא קבר את כל הגופות שמצא דבר זה לכך לו יומיים .רובי לא הבין למה שיעשו דבר נורא כזה ,הוא החליט לעזוב הוא לא לכך איתו דבר חוץ מכסף והתליון שלו התליון הכסוף שהיה מונח בחדרו כל אותה עת ,רובי שם את התליון על צוארו והלך בעצב רב ומצא ספינה שמפליגה לאובלון במעט שיש לו הוא שילם ועלה לספינה .רובי הגיע לאובלון והתיישב לו בשדה פרחים קטן כדיי לנוח "סוף סוף" חשב לעצמו.

זהו הפרק הראשון מצפה לתגובות\הערות\מחמאות ♥♥

סליחה עם יש לי שגיאות ובעיות בכתב אני מבטיחה שאני ישתפר