לאחר התראה קצרה במשך ארוחת החג מחברתי נ', אשר הפצירה בי לבוא איתה למסיבה מסתורית מעט באיזור זכרון יעקוב,
חשבתי קצת על מה יכול לקרות.
מה אם לא אוהב את המוזיקה? [אני אדם שידוע באדישותו לטראנסים למיניהם]
מה אם זה יהיה לי יותר מידי, וארצה לחזור בלילה? [זה יהיה כבר הלילה השני שלי ללא שינה.]
מה אם לא אוהב את האנשים? ולא אוכל להתחבר לאף אחד? [אני בררנית מעט]
אבל לאחר מחשבות הסרק הללו, חזרתי הביתה, זרקתי על עצמי תלבושת הלקוחה מיום פורים סוער,
ויצאתי אל חברתי לביתה.
לאלא היה קל לחכות להכוונה. הגעתי אליה בעשר וחצי, וההכוונה הייתה אמורה לצאת באחת, מה שלא בטוח, לפי דבריה של נ', היא יכולה לצאת גם הרבה אחרי. העייפות הייתה גורם כמעט מכריע, אם הייתי מתמסרת לעייפות אצל נ', קרוב לוודאי שלא הייתי נוסעת.
אבל החלטתי שלמרות כל החששות שלי, אני אהנה. אין שום דבר במקום כזה שירתיע אותי.
באחת ורבע יצאה ההכוונה, שנייה לפני שהתייאשנו והחלטנו שניסע לזכרון ונישאר שם עד ההכוונה,
ונסענו אל הלא נודע.
הגענו ליער מנותק וחשוך, כשמידי פעם נראה הבזק לבן של נייר טואלט על עץ, שסימן את הדרך.
בשבילי, זה הרגיש כמו הדרך אל אגם הברברים.. מקום אפל ולא נודע, ממש חמש דקות ממקום מחייה וציוויליזציה,
שבעומקה של הדרך, נמצא האגם, זוהר בצבעי כתום וכחול, מלאה באנשים מטורפים.
המקום האמיתי של המסיבה, היה בדיוק כפי שדמיינתי, איי זוהר בצבעים שונים שטו באמצע היער,
נתנו מכסה צבעוני לכל אדם שיבקש, צורות כוכבים מורכבות מחוטים, זהרו גם הם בצבעי צהוב-כתום-כחול,
ניירות טואלט שפוזרו בכוונה לכתמי נצנוץ וזוהר סגולים באמצע היער,
ומוזיקה שהתקשיתי להתחבר אליהה בהתחלה.
הגענו ראשונות. ממש חצי שעה אחרי ההכוונה, אז ניצלתי את הזמן לשינה טובה עם קול המוזיקה הרועשת לפני שהכל באמת מתחיל.
מידי פעם קמתי ודיברתי עם נ'.
הראשונים שהגיעו היו הערסים "זאת הבעיה במסיבות בצפון." נ' אומרת. "זה לא שהם מזיקים או משהו, אבל אני באמת לא מבינה מה יש להם לחפש פה"
לאט לאט, או מהר מהר הגיעו עוד אנשים, אני לא בדיוק יודעת, הזמן לא היה גורם מרכזי בעניין.
אבל כבר רציתי לרקוד. התאהבתי מהר מאוד במוזיקה, שמתחברת עם פעימות הלב ומשגעת אותן לפי רצונה.
מין מוזיקה חזקה מספיק כדי שלא תוכל להתעלם ממנה, אבל בהחלט תוכל לחיות איתה.
לאחר שעוד ועוד אנשים הגיעו, וכבר התנסיתי בריקוד כמה פעמים טובות, החלטתי [בערך בחמש וחצי בבוקר] ללכת לישון.
השינה להפתעתי הייתה טובה, ונפסקה בדיוק בזמן שבה רציתי שתיפסק.
כמה דקות לפנני שהשמש עולה לגמרי.
נ' גם התעורר לידי, והחלטנו מיד ללכת לרקוד.
היה בזה משהו מדהים, לקום לריקוד על הבוקר, לקום לכזאת מוזיקה, לכאלה אנשים, ריחות ומראות.
היה בזה יותר מסתם משהו מיוחד, זו הייתה התעלות, פשוט התעלות רוחנית.
להתעורר עם כל האנשים האלה היה פשוט הדבר הכי כיפי בעולם.
לאחר שהתעוררתי והתאוורתי בצל המוזיקה, הלכתי לשבת עם כמה חברה חדשים..
ראסטאי בשם בן גלגל כמה סיגריות מיוחדות, והעביר בין כולם.
בכלל לא הרגשתי את זה מגיע, פשוט רציתי ללכת לרקוד.
הרגלתי את עצמי להכניס את המוזיקה לראשי, ולהתעלם מכל רעש אחר.
זה היה כמו להיות במסיבה של אוזניות. המוזיקה הייתה באיכות כל כך טובה, שמעתי כל שטות בתוכה.
הרגליים שלי כמעט כשלו בכל פעם שהפסקתי לרקוד,
ואחרי שהבנתי שהעיניים שלי פקוחות יתר על המידה, החלטתי לחזור למקום שהיינו בו.
בדרך, ראיתי הכל, את כל האנשים שמסביבי, וכנראה שנראיתי קצת מחוץ להקשר כי אדם אחד החווה לעברי מין מבט המום וקול המתלווה אליו
שכנראה מטרתו הייתה להדגים לי איך נראיתי. [במשך שעה בכל פעם שעברתי לידו הוא עשה את אותו הדבר]
ישבתי והתפוצצתי מצחוק מכל שטות, המקום היה נראה לי יפייפה ולא רציתי לעזוב.
ואז הגיעו השוטרים.
בתשע בבוקר, נפסקה המוזיקה, עוד לא התחילה המסיבה האמיתית.
לפחות עשר ניידות החנו סביב כל המקום והעכירו את האווירה.
לא הבנתי למה לעשות כזה דבר, למה סתם לעצבן, לגרום לאנשים להרגיש רע?
למרות שאחרי רבע שעה הם הלכו, עדיין נשארו עוד אנשים, די הרבה האמת.
אנחנו נשארנו עם בן ועוד כמה שהיו דלוקים לגמרי.
למרות שהייתי עייפה כבר באותו השלב, נהניתי.
נהניתי מהכל. אין ספק.
לא צריך להיות שאנטי באנטי, או איזה מעשן כרוני, או איזה קרוע אחד.
צריך פשוט לאהוב. ואני ממליצה בחום.
מסיבות טבע לאדם השפוי? בהחלט טוב. טוב מאוד.
להתראות במסיבה הבאה חייזרים....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
