שיר ישן

רוצה לפרוק, אבל לא יכולה, לא מסוגלת, לא מסוגלת להיכנס לבלוג הזה כי הוא מדכא אותי.

כמובן שזאת בחירה שלי מה לכתוב פה, אבל המטרה של הבלוג הזה היה להוציא את מה שכמעט אף אחד לא יודע. אבל גם פה אני לא מצליחה.

ראיתי שאני לא מצליחה להעלות על הכתב את מה שאני זוכרת, אז החלטתי לנטוש.

אני יודעת שזה גרוע, אבל ככה זה יצא.

לפני שאני ממשיכה, עדכון לגבי הפוסט הקודם - עריכת הדיוידי היתה קשה אבל מבחינה טכנית ולא מבחינת נושא הדיסק. היו לי הרבה בעיות טכניות, וכמה פעמים הייתי על סך יאוש, אבל משום מה המשכתי, עד שסיימתי.

ואם אפשר לא להיות צנועה לרגע - זה יצא ממש יפה, כולל עטיפת הדיסק :-P.

כל הדודים אהבו והתרגשו ופירגנו על העריכה, וזה היה בהחלט כיף לדעת שהם אהבו.

אני חושבת שלא התייאשתי למרות הבעיות הטכניות אולי כי רציתי להראות לעצמי שאני כן יכולה לעשות את זה.

והוא לא יהרוס לי.

אני רק צריכה להתחיל ליישם את המשפט האחרון בעוד כמה דברים, השאלה היא איך עושים את זה? :-/

נראה לי שאני אשלח את זה לפני שאני אתחרט, מקווה להמשיך לכתוב פה ולא בעוד שנה.