כן אומנם זה קצת מאוחר לסיכומים מהסוג הזה
אבל אני מרגיש שהתרחקתי קצת מהחלק הרגשי שלי, אולי זה מה שעזר לי להתחזק, אבל הוא עדיין פה, איתי... ואני אוהב אותו פה.
אני לא באמת עושה בד"כ סיכומים גם ככה... אין צורך
סיכומים נועדו לתמצט דברים, למה שאני אתמצט, זה האזור שלי
בכל אופן התגלה לעיניי פיסת נתונים קטנה שערערה אותי במשך השעה האחרונה
שהובילה אותי לבסוף לפוסט הזה.
על מה אני הולך לדבר פה, אני לא באמת יודע , אני פשוט אתחיל לכתוב ונראה איפה אני אסיים
העולם הוא מקום מסריח אני מאמין שכולכם תסכימו איתי
אנשים הם זונות
הנסיבות מקשות
ואנחנו לא תמיד נאמנים לעצמנו...
מכיוון שאני בחור מדעי, מאוד - קל לי להאמין בעובדה שהכל מסתכם בכימייה בראש שלנו - ושאנחנו גורמים לאיך שאנחנו מרגישים
אין שום סיבה פיזיולוגית שבה נצטרך להיות תלויים בסביבה באיזהשהיא דרך
איך אני עובר את היום יום אתם בטח שואלים,
לא, העולם לא וורוד, העולם חרא
אני מפקפק בקיומה של אהבה אמיתית כבר זמן רב (הוורד השחור משמאל למטה - זו ההשקפה שלי לפחות) כי שוב הכל כימיה מוחית מסובכת
אני לא בנאדם עשיר בחברים - לפחות - לא כאלה שהייתי באמת רוצה לקרוא להם חברים שלי, יש אבל מספרם לא גדול כפי שהייתי רוצה ואפשר לספור אותן על חצי יד, ואפילו פחות
תקופות ארוכות בחיים היה לי ע-ו-ד פחות מזה, שלא נדבר על קשר עם המין הנקבי ...
מה שאני בעצם רוצה להגיד זה שהניסיון שלי הוביל אותי שהבנאדם היחיד שאני אמור באמת לסמוך עליו, שגם אם הוא הכניס אותך לצרות, הוא ידאג להוציא אותך מהן בדרך הכי טובה האפשרית - הוא תמיד יעשה את הדבר הנכון בשבילך - הוא אני, נכון שדיברתי בגוף שלישי, זה לא אמור להיות כך, זה אני, זה חלק ממני, אני פה דבר ראשון בשביל עצמי, ואח"כ בהנתן הזמן והיכולת למישהוא אחר. טיפלתי בעצמי ע"י אימוץ אמונה לרמות אגדיות אמונה מתקנת ששוברת לי את העולם ל 2 - ומתקנת אותו באותו הזמן... (ע"ע תלוי בין שמים וארץ - נכתב ע"י)
המוטו לא יכול להיות מוסבר יותר טוב מאשר בשיר של דוק' קספר "השיר שלי" בנוסף, כמו שכבר אמרתי, הכל מסתכם בכימייה - וכמו שאמרתי כאן בעבר, אלו הן המחשבות והאמונות שלנו שלבסוף הופכים לרגשות שלנו.
זה מקל על הרבה נסיבות - אבל זה מפחיד באותו זמן, זה הופך אותי לקר ומנוקר במקרים הכי קשים שקיימים, לאזאזל אני לא מסוגל להפגין סולידריות כמעט בשום נושא כבד (מוות במשפחה(בלתי מקורבת מקרבה 1) וכאלה - קרה - לא התחברתי למוות פשוט - זה כאילו עבר לי ליד האוזן, וזה פאקינג מפחיד!!!). זה מוביל לבסוף לעובדה, שאין הרבה בעולם הזה, שהוא כולו חומרני, שהוא כולו 'עצמך'... זה סאק!! אבל ככה אני חיי הרבה יותר טוב עם עצמי - תאמצו מה שאתם רוצים - ואל תאמצו מה שאתם לא רוצים ... תעשו מה שבראש שלכם.
פרק ב' -
זה מדהים לפעמים כמה שמילים יכולות לקרב בין שני אנשים, וגם בלי מילים. לפעמים אפשר לקרוא אנשים רק ע"י מבט חטוף אחד בהם, לפעמים אתה לא בידיוק על מה מדובר, אתה תראה אבל שיש עוד מתחת... מתחת-יש אנשים המכסים את עצמם בשכבת מגן מפני העולם - והיי - אני לא מאשים אותם בכלל - זה עולם אכזר בחוץ וזו הדרך שלהם להתגונן. - אבל הרבה אנשים - גם קרובים אליהם מאוד - לא מסוגלים לפעמים להבחין במה שהולך מתחת לפני השטח, או שזה בגלל שהם פשוט לא מעוניינים - אולי זו הסקרנות שלי האישית שהורגת אותי. שאני חוקר כל ייצור חי שיוצא לי קצת לדבר איתו לגבי פרטים כמה שיותר אמוציונליים שאפשר... לאדע
בעע
קיצר
פוסט מעפן שמדבר על הרבה מכלום
וכלום מהרבה
ותאמת יש מצב לכלום מכלום
העיקר שכתבתי אותו ופיניתי לעצמי את השכל, שעכשיו אני אוכל לחזור חזרה לבועה שלי...
ולסיום: הלוגו המסחרי שלי - נראה לי שהוא מתאים פה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
