אני כבר החלטתי..
אני לא רוצה להשתנות,ולא אכפת לי שאין לי הרבה חברים
שאני בקושי יוצאת מהבית ומסתגרת רוב כול יום בחדר
כי אני כבר הבנתי שאני לא כמו השאר ולפעמים אני ממש רוצה להיות בהרבה חברת אנשים
אבל אני כבר ניסיתי ואני סתם שותקת ליידם ומחייכת,כאילו שאני בכלל לא שייכת בחברתם
אבל כבר הבנתי למה, אני לא מתעניינת בדברים שהם מתעניינים בהם,ובתחביבים כמו שאצלהם
ובגלל זה הם לא ממש מתחברים לאנשים כמוני
אני בן אדם ממש שונה ולא קשור אם משווים אותי לחברה מסויימת כמוהם,אני באמת כבר מעדיפה לחכות לחופשים
ולפגוש את אחד החברים הכי טובים שלי שזה בערך 3-5 אנשים..לפחות בזמנים האלה,אני מרגישה הבן אדם הכי לא בודד בעולם
ואפילו שלפעמים אני חושבת איך זה דווקא שלי אין חבר ואני מנסה למצוא את החיסרונות במראה החיצוני
כי אני לא בן אדם כזה שיתלבש חשוף או יתלבש נשי,אפילו לפי מה שידידה שלי אמרה לי בתחילת השנה הזו
שאני בבעיה כי אני בן אדם סגור...וככה אני מראה את זה ע"פ הלבוש. אני לא חושבת שאני בן אדם סגור
אני פשוט שונה..ולא בא לי להשתנות