איזה כיף שיש לי חתול פוטוגני!

נמאס לי לחיות בשביל כלום.

נמאס לי להתעורר לשגרה שלא טומנת לתוכה דברים מעניינים. נמאס לי שהדברים הכי מרגשים שמתרחשים בחיי זה הופעות או אירועי יום העצמאות.

אני מתחילה להציב לעצמי יעדים, ואני אעשה מה שצריך כדי להגשים אותם.

הדבר הראשון שהכי חשוב לי זה להאמין בעצמי ובכח רצון שלי. בגיל 21 עדיין לא הצלחתי לגרום לעצמי להאמין בעצמי ובזה שאני יכולה הכל אם אני רק אנסה. אני מוותרת לעצמי בכל הזדמנות, אני לא נלחמת על מה שחשוב לי, אני מתייאשת מכל קושי קטן בדרך. אני יכולה ללכת צעד ולהיתקל במכשול, ואז במקום לנסות לעבור אותו בכל אמצעי שיש לי, אני פשוט מעדיפה ללכת 2 צעדים אחורה. כי אז הוא רחוק, ובלתי מורגש, ומבחינתי הוא כבר לא קיים.

אז פה זה מתחיל. להאמין בעצמי.

אני יכולה, אני טובה, אני אחראית על החיים שלי.

ואז להגשים חלומות -

דיאטה, ניתוח פלסטי שאני חולמת עליו מכיתה ו', לסיים את הקורס אופנה בצורה הטובה ביותר ואולי להיות מעצבת אופנה בעתיד, לטוס ליפן או קוריאה, למצוא אהבה, להצליח להיות בנאדם מסודר, ללמוד שפה זרה (בנוסף לאנגלית, כמובן), להפסיק עם ההרגל המגונה שלי להתמכר לדברים, לאהוב את עצמי.

יש עוד, אבל אלו העיקריים.

ואני מתחילה עכשיו.

השאיפות שלי כבר מרגישות גדולות עלי, אבל אני כותבת את הפוסט עכשיו דווקא כשיש בי השראה לשנות משהו באורח החיים שלי, כדי שביום מן הימים בהם לא תיהיה בי המוטיבציה (וכמו שאני מכירה את עצמי, זה יקרה עוד הרבה פעמים), אני אוכל להכינס ולקרוא ולהחדיר בעצמי מוטיבציה.

אני יכולה! אני אצליח!

מתחילים עכשיו

ובשביל הכיף, שיר שמעלה את המצב רוח לשמיים

(קוריאנים מוכשרים)