איזה כיף שיש לי חתול פוטוגני!

מוריד את החשק לאכול או לשמוע מוזיקה או לראות סרט

להתרכז בדברים פשוטים זו משמימה כמעט בלתי אפשרית

כל רגע מלווה בחרדה

אי וודאות מעצבנת

כשיש אזעקה אז לשניה אחת הכל משחיר ולא ברור ואז חוזרים לקרקע ומיד מחפשים מסתור בפחות מ20 שניות.

הגרון חנוק מפחד אבל לא מצליחים לבכות מזה.

מנסים לעסוק בפעילות יומיומית כמו לימודים, כמו כתיבה, כמו פייסבוק, ועדיין לא ממש מצליחים וזה קשה יותר.

ועצוב כשזה הופך לשגרה ולא יודעים מתי זה יסתיים ומאוד רוצים להשתחרר מזה אבל זה קשה מדי.

אני משוועת לשקט ולשטויות הטבעיות של החיים. לריב על שטויות, לצחוק משטויות, לחשוב על שטויות.

אני רוצה לישון בלי פחד

להתקלח בלי פחד

להשתין - פאק, אפילו להשתין זה מפחיד כשיש כל כך מעט זמן לברוח מהמתכות האלה שמטיילות באוויר ומחפשות להרוג.

הכל מפחיד

הכל מבהיל

אני רוצה ימים של שקט