מפגש מלא בלקוחות פוטנציאלים! באמתחתי היו מוצרים שהם בדיוק מה שהקהל חיפש. עבודת יד, מוצרים מקסימים, מחירים סבירים, ואיכשהו לא היה לי אומץ להציג. שוב פעם רגליים קרות. מה זה קרות? קפואות לחלוטין.
זה הזכיר לי את ההרגשה שהיתה לי בקורס עיצוב האופנה. שביום האחרון היינו צריכות להציג את הפרויקט, וכל כך התביישתי להציג והרגשתי שמה שיש לי להציע הוא לא יותר מעליבות.
ראיתי ביוטיוב סרטון שנותן טיפים איך להעלות ביטחון עצמי, ואני אנסה באמת ליישם את זה. תחליף חינמי לפסיכולוג או לעזרה אמיתית. מתסכל שזה מה שאני מרשה לעצמי כרגע
ברגעים אלו ממש כיתתי לשעבר נפגשת. מעין פגישת מחזור. מתוך כ30 (או פחות?) בנות שלמדו איתי, אני חושבת שנשארתי בקשר כלשהו עם 3.
אחת מהן לא התכוונה להגיע, וה2 האחרות פשוט מסננות אותי.
אמנם עברו הרבה שנים מאז שסיימתי את לימודי, ועדיין זה מכאיב לי שבנות שלמדו איתי 6 שנים, שהיו קרובות אלי מאוד, מחקו אותי מחייהן בכזאת קלות.
אני למדתי לא לתת מעצמי יותר מדי לאנשים. היום אין לי כבר "חברות" חדשות. אני לא מתייחסת לאף אחת כחברה באמת. בגלל זה קל לי יותר כשהן מתנתקות או כשאני מתנתקת.
אבל זה גורם לי להרגיש כל כך לבד
נכון שיש לי חברות מאז ומתמיד ואני אוהבת אותן, אבל אני מרגישה שזה עניין של זמן ומיקום עד שגם הן ימשיכו הלאה בחייהן.
ואני שונאת להכיר אנשים חדשים, זה כל כך מעייף. למה הכל חייב להיות מעייף?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נטענאלה.
