כידוע אני מכורת קייפופ מזה כמעט שנתיים. יש כמה להקות שאני אוהבת במיוחד. אחת מהן זה UKISS. להקת בנים עם סגנון דאנס והרבה מגע בניהם. התחלתי לאהוב אותם דווקא בגלל שיר שקט שלהם שלא תואם לסגנון הכללי, והתאהבתי בהם סופית בעקבות שיר אחר לגמרי.
אז את יוקיס אני אוהבת אמנם פחות משנה, אבל הצלחתי לחקור עליהם לא מעט. החל מלראות ראיונות ישנים וחדשים, ומעקב כמעט אובססיבי אחרי תוכניות שהשתתפו בהם. פתחתי לעצמי פייסבוק חלופי לחפירות קייפופ כדי לא להטריד יותר את חברי, והצטרפתי לקבוצה של יוקיס ישראל.
אני מופיעה שם כ"נטע קים" (קים, שם משפחה קוריאני נפוץ מדי. הוא גם שם המשפחה של איליי מיוקיס שהוא הקוריאני האהוב עלי. טוב, חוץ מג'י דרגון).
בעקבות ההצטרפות לקבוצה בפייסבוק הכרתי עוד מעריצות, למדתי עוד המון על יוקיס, והתמכרתי אליהם לגמרי. לא התחברתי לכל השירים שלהם ועדיין הם בין האהובים עלי ביותר.
יש תוכנית קוריאנית שבה מתארחים להקות וזמרים ובשידור ONLINE עם מצלמת רשת נותנים למעריצים מרחבי העולם הזדמנות לדבר עם מי שהם אוהבים.
שבוע שעבר התארחו חלק מיוקיס. קבוצה קטנה יותר שנקראת UBEAT. כששמעתי שהם הולכים להתארח, שלחתי בקשה להשתתפות. לא האמנתי באמת שאני אצליח להתקבל, שלחתי בשביל הספורט.
ביום ראשון שעבר קיבלתי מייל~
CONGRATULATIONS from After School Club
Hi guys! Congratulations from After School Club, you've been chosen to HANGOUT with our MCs and UBEAT! Yayyyyyyyyyy
הייתי ככה
שלחתי את זה לחברה כי לא האמנתי לגמרי.
לקח לי קצת זמן כדי לעכל ומאותו רגע ריחפתי לגמרי! השידור נקבע לרביעי בבוקר.
לכבוד השידור ביקשו ממני להראות כישרון שקשור ביוביט, אני יודעת לעשות פימו, אז אמרתי שאכין מיניאטורות.
ואכן הכנתי, לצערי הראש של אחד מהם נשכח בתנור והפך מראפר קוריאני לראפר שחור בתספורת ביבר,ולאחד אחר כבר לא נותר לי זמן להכין.
ישנתי שעתיים בלילה לפני, התעוררתי ב5 בבוקר לחזרה ובדיקת מצלמה וסאונד.
עדיין לא לגמרי התרגשתי.
עברו כמה שעות, השידור אוטוטו מתחיל. נטע, את עולה ראשונה, תתכונני.
אוקיי, פאק, אני מתרגשת בטירוף!
אני לא זוכרת את האנגלית שלי, אני לא מצליחה להפסיק לחייך, אני עייפה, הלב שלי דופק, הידיים רועדות לי, מזל שיש לי דף לקרוא ממנו~
ואז התחיל השידור והם אמרו לי שלום והצגתי את עצמי ואז אחד מהם אומר לי שהוא אוהב את השיער שלי, את הצבע, את התלתלים, את המשקפיים, את הפפיון~ ואז באמת שכחתי מכל מה שסביבי ופשוט ריחפתי. ניסיתי לדבר לעניין, לא הצליח לי. גם שכחתי מהדף שכתבתי לעצמי למקרה של התרגשות יתר.
לא הצלחתי לתאר איך ההערצה שלי באה לידי ביטוי, לא הצלחתי להסביר למה אני אוהבת כל כך את איליי (כי הוא משעשע, כי הוא טיפשון, כי הוא עושה חיקויים של חיות וזה לגמרי כובש, כי החיוך שלו כובש, כי הוא גאון בבישול, כי הוא ידע טאקוונדו, כי הוא גברי אפילו כשהוא מאופר... אני יכולה להמשיך לנצח). במקום זה אמרתי "כי הוא נראה חזק"
המנחים צחקו על התשובות שלי, מה שלא הפריע לי, כי המנחים הם בעצמם זמרים ואחד מהם הוא זמר שאני אפילו אוהבת מאוד.
ואז הראתי להם את הבובות, והם צחקו שרק לאיליי יש ראש, ושלא אכפת לי מהשאר, ואז השידור נגמר.
הייתי בהיי לעוד יומיים, הראתי את זה לכל החברים, כולם שמחו בשבילי ואמרו שהייתי מקסימה וכובשת. אני ראיתי את זה וחקרתי את זה לעומק וגיליתי שגם איליי החמיא לי על השיער .
לטעמי הייתי טיפשה, אבל הם רגילים שפאנגירלז הן טיפשות. אנגלית זו לא שפת האם שלי, זה טבעי שאני אשכח אותה ברגע של התרגשות. סה"כ גרמתי לכולם שם לצחוק איתי, לצחוק עלי, העיקר לצחוק. היה לי כיף. הגשמתי חלום! לדבר עם מושא הערצה.
אמא שלי טוענת שזה מתאים לבנות 14, לא לבנות 23. אז אוקיי, אני מתבגרת לאט. מה שעושה לי טוב אולי לא עושה לאחרים בגילי, אני לא חושבת שזה לא תקין או שאני צריכה להשתנות כדי להתאים את עצמי לסביבה. אני מה שאני, ילדותית, עסוקה בלהעריץ להקות בנים, חולמת לטוס להופעות ולא חושבת על להתחתן ולהקים משפחה בשנים הקרובות. לא הדתיה הטיפוסית. אבל כל עוד זה בסדר מבחינתי, לא אכפת לי שאחרים חושבים שזה לא בסדר.
זה מה שעושה לי כיף!
למקרה שתרצו לצפות במה מדובר (אל תדאגו, הכל באנגלית. לא בקוריאנית. והשידור זה למשך 3 דקות)
אני מופיעה בין 16:10 עד כמעט 20:00.
הבלוג המשמים שלי היה צריך לקבל סיפור קצת יותר מעניין מהדיאטה שלי.