איזה כיף שיש לי חתול פוטוגני!

לבלוג שלי קוראים "איזה כיף שיש לי חתול פוטוגני"
המשפט הזה היה נכון לגבי במשך 7 שנים. היה לי חתול פוטוגני בשם פיטר. קטן מדהים מתוק פרוותי. כתבתי עליו פה בבלוג מדי פעם.

פיטר הגיע אלי אחרי שהלב שלי נשבר כשראיתי את חתולת החצר שלי דרוסה... אימצתי אותו מהחצר של סבתא שלי בעודו בן חודשיים והחלטתי שהוא יהיה האוצר הקטן שלי. קניתי לו הכל ואת האיכותי היותר.

פיטר חלה בגיל שנתיים בכשל חיסוני, סוג של איידס לחתולים. מאז הוא הפך להיות הוצאה כספית לא קטנה, הייתי חייבת להשגיח עליו במיליון עיניים. זה לא הפריע לי. אהבתי אותו. הוא היה הילד שלי.

לפני 4 חודשים פיטר נעלם. עבר יום ודאגתי, ובכיתי והרגשתי מועקה. לא הלכתי לעבוד, לא יצאתי מהחדר, לא אכלתי. חיפשתי ולא מצאתי.

תליתי שלטים.

פיטר לא נמצא

עבר עוד יום ועוד יום~ פיטר לא חזר. אחרי שבוע ילד של השכנים אמר שראה חתול דומה לפיטר... דרוס.

במהלך השהות של פיטר אצלי פיטר היה הכרית שלי לבכי של כל מאורע קשה. כשידיד שלי התאבד, כשסבתא נפטרה, כשבן דוד שלי נרצח, כשאבא ואמא רבו הרבה, כשנכשלתי, כשנשבר לי הלב... תמיד פיטר היה, תמיד חיבקתי אותו ובכיתי והוא לא היה הולך.

פיטר ישן איתי כמעט כל לילה, היה מגרגר בנעם ולא עוזב. בבוקר הוא לא היה קם מהמיטה עד שלא הייתי מתעוררת. גם אם היה ער, הוא היה נשאר ומסתכל עלי.

פיטר אהב להעיר אותי באמצע הלילה כדי שאלטף אותו בזמן שהיה אוכל. זו הסיבה שפינת האוכל שלו עברה ליד המיטה שלי. וגם מתקן הגירוד שלו.

פיטר לא היה תוקף, לא היה מרביץ, הוא קיבל בהבנה את 2 הכלבים שהצטרפו למשפחה, הוא היה מקסים ומתוק. לפעמים סנוב כמו כל חתול.

כשהיה חולה או פצוע הייתי מטפלת בו ואפילו למדתי להזריק לו את האנטיביוטיקה כי הוא היה אלרגי לתרופות דרך הפה.

פיטר שלי היה גוש פרווה שמן שהיה תמיד כיף לשהות במחיצתו. כל החברים שלי הכירו אותו. כל מי שראה אותו נדהם מיופיו. תמיד חשבתי שפיטר יחיה עד גיל 15 כמו כל חתול בית. אבל פיטר שלי עזב מוקדם.

אפילו באינסטגרם שלי הוא כיכב, ועכשיו אין לי אפשרות לצלם אותו.

לפני כמה לילות חלמתי שמצאתי אותו ושהוא סובל וכואב לו ושהוא חיכה שאבוא לעזור לו במשך 4 חודשים. ובחלום הסתכלתי עליו ולא עזרתי לו. רציתי כל כך! אבל לא עשיתי כלום. רק הסתכלתי עליו. והוא בכה.

לא יכלתי לכתוב את הפוסט הזה עד עכשיו כי כל מחשבה עליו גרמה לי לבכות ועכשיו הכאב פחות מפעם וקצת פחות כואב לי לכתוב על התינוק היפה שלי שמת צעיר מדי.

כן, פיטר היה התינוק שלי, הנסיך האהוב והקטן והמתוק שלי, אהבתי אותו כל כך... אני פשוט לא מאמינה שפיטר שלי כבר לא פה.

פיטר השיר הזה כל כך תואם למה שאני מרגישה

אני מבטיחה לך שאהבתי אותך ומעולם לא וויתרתי עליך

ואפילו כשגססת נלחמתי והבראת

ואני כל כך כואבת את זה שאתה מת

שלא נפרדתי

שלא חיבקתי אותך ברגעים האחרונים שלך

אני מתפללת שהלב שלי לא יהיה שבור

אבל בלעדיך... אני פשוט לא שלמה