לפני שאני פותחת בפוסט המרגש אני ראשית כל חייבת להודות למי שהמליץ על הפוסט האחרון בו נפרדתי מפיטר החתול הקטן שלי שליווה את חיי למשך 7 השנים האחרונות. בלילה האחרון שוב חלמתי עליו חלום קורע לב, ואני מאמינה שאמשיך לחלום עליו ולהתגעגע לילדון הקטן שלי. התגובות מאוד חיזקו, תודה לכם מעומק הלב.
לפני כשנתיים כתבתי את הפוסט הזה בו אני מספרת על הרצון העז שלי לטוס לקוריאה. אז שנתיים חלפו ועוד יומיים אני מגשימה את החלום!
עוד יומיים אני טסה לדרום קוריאה!
זה מרגש מכל כך הרבה סיבות.
מעולם לא טסתי לחו"ל, מעולם לא הייתי עצמאית, מעולם לא ביזבזתי כסף בסכומים גדולים, מעולם לא הייתי רחוקה מהבית למשך יותר משבוע.
אני הולכת לראשונה בחיי להכיר תרבות זרה, אוכל זר, אנשים שונים, לראות נופים חדשים... הכל חדש, מפתיע, ומוזר, ושונה, ומרתק.
האהבה שלי לקוריאה התחילה עם המוזיקה והתעצמה מיום ליום. ואני הולכת לחוות את האהבה הזו במלוא העוצמה למשך חודש שלם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נטענאלה.