איזה כיף שיש לי חתול פוטוגני!

מרגיש לי מעט מוזר.

כאילו אני פוגשת חברת ילדות שלא נשמר עמה הקשר אבל בכל זאת אנחנו מנסות ליצור איזשהי שיחה. מוזר ולא נח. זה מה שאני מרגישה עכשיו כשאני מנסה לכתוב פוסט אחרי שנה ואף יותר שלא כתבתי כאן.

כלום לא השתנה. לא באמת ניסיתי לשנות. רק אכלתי הרבה

אבל מחר אני שוב טסה ושוב אמצא את עצמי בתוך חיים זרים ונחמדים וצבעוניים ויהיה לי כיף ואהיה שונה וזרה ולא נטע. לא באמת נטע.

ומשהו בי הפעם אומר לי, נטע אולי תוותרי. אולי די. כשריק בפנים שום דבר חיצוני לא יצליח לעזור.

אבל אני לא יודעת איך ממלאים ריק.

אז אני מבזבזת על מה שכיף ונוצץ.

ומחר יהיה לי כיף. כיף מאוד. אני מתכננת הרבה ואני רוצה כבר שזה יגיע ויתחיל ויהיה ויסתיים ואשאר מלאת חוויות ועצבות וגעגועים וחלומות עד לפעם הבאה.

אם תיהיה כזאת.

חולמת ומקווה שאולי עד הפעם הבאה אני אהיה בזוג ולא אחת ושיהיה מישהו לצידי שיחווה איתי את הכל ואני לא אצטרך לצחוק עם החברות שאני טסה רחוק כדי למצוא חתן.