כמה מפחידים הם המספרים... כמעט כל דבר שקשור למספרים בעצם גורם לי לחרדה.

גם מספר הגיל שאליו אני הולכת ומתקרבת... גם כמות הקלוריות שאני מכניסה לפה (בלי לספור)

וגם העובדה שלא נשקלתי 5 חודשים ואין לי מושג אם עליתי, אני לא יכולה לאבד את התת משקל היפה שהייתי בו פעם.. כי זה מה שייחד אותי,

בלעדיו אני אפס, אני כלום. רגשי הנחיתות שבי והתחושה שאני כל הזמן נדחת, שאף אחד לא בעצם רוצה בקרבתי, גורמים לי לחוש זוועה.

אני לא יכולה יותר עם המחשבות הכפייתיות האלה, שלא נותנות לי לישון עד 2 בלילה, ושבגללם אני לא הולכת למחרת לבית ספר וסתם כותבים לי חיסורים. (למרות שאני לא באמת צריכה לבוא לכל השיעורים, אני יכולה גם ללמוד לחלק מהמקצועות לבד ולהוציא 90+).

ופשוט נמאס לי, אני מרגישה כאילו יש איזשהו ענן שמעיב עליי מבפנים, שאני צריכה לבכות ממש חזק כדי שהוא יתחיל להתפוגג. נקווה שיהיה יותר טוב. אבל גם כל עוד אני מרגישה רע, אני חייבת לשמור על הציונים שלי, ועל מה שני אוכלת. 

יומן אכילה להיום:(יתעדכן בהמשך, עוד לא אכלתי)