חזרתי מיום עבודה,
ואני מרגישה ממש מפגרת.
בהתחלה באתי ועזרתי לסדר קצת את המחסן, סיימנו.
עברנו לנקות את החדר הדרכה, אז התחלנו לנקות עם סקוצ'ים כל מה שיכלנו,
בדרך.. הגעתי איכשהו לדלת וראיתי שירד ממנה כל הצבע כשעשיתי את זה..
אז אני ומי שהייתה איתי חשבנו שזה יהיה ממש יפה ועדיף אם נוריד את השכבות צבע על הדלת ונקשט אותה מחדש..
התחלנו להוריד את זה עם שפכטל.. באמצע היא הייתה צריכה ללכת אז בנות אחרות החליפו אותה..
רצו להתחיל לשטוף את כל השבט, היה ממש חבל לעזוב את הדלת ככה באמצע כי זה די ברור שאם נעזוב את זה באמצע אז לא נחזור לזה..
אז הן שטפו את שאר השבט חוץ מהחדר הזה..
כולם כל הזמן אמרו שזה ממש מפגר להוריד את השכבות צבע, אפשר לצבוע מעל. אני סתם מבזבזת את הזמן שלי ואת הכוח עבודה שלהם.
אבל אני האמנתי בזה והמשכתי..
עזרתי באמצע לשטוף את הריצפה גם ואז חזרתי לשם.. וכל פעם באו ואמרו לי את זה... אני כבר מתה מעייפות בקושי מזיזה את הידיים והרגליים, ממש קשה לי לדבר אז פשוט ישבתי שם והמשכתי לקלף.. הייתי לבד... במשך שעתיים.. המשכתי לקלף..
בסוף באו אלי ואמרו שמתכננים לסגור את השבט, מהר טיטאתי את הליכלוך החוצה לקחתי את הדברים וחיכיתי שיסגרו... כולם היו בנתיים בחוץ, ישבו בשמש בשעתיים האלה ולא עשו כלום.. רק צחקו..
ראיתי אותם כמה "באמת" איכפת להם מהשבט.. פשוט הסתובבתי והלכתי..
מספיק הייתי הילדה המוזרה שתקועה בלעשות דברים לא חשובים, גם לא דיברתי מרוב עייפות, נראתי כמו עובד בניין והלכתי... בלי לומר שלום.
אינלי כוח לראות אותם, גם לא היה לי כוח ללכת לשם מלכתחילה, אבל בכל זאת הלכתי.
עשיתי את זה.. וכנראה בפעם הבאה שיש את היומעבודה... מישהו אחר ישתלט לי על הדלת.. ויצבע אותה... מחדש..
המטרה שלנו הייתה שנצבע רק חלק מהדלת, לכן הורדנו את הכל.. ועכשיו מישהו יבוא ויצבע את כולה... בצורה זוועתית כמו מקודם.
אני מרקגישה מפגרת... לא בגלל מה שעשיתי- הקילוף של הדלת,
אלא בגלל שכולם תקעו בי מבטים כאלה,
בגלל שאני לקחתי את היומעבודה הזה ברצינות כשכל השאר לו.. וכרגע... ממש יורדים עלי בגלל זה..
אז שימשיכו לצחוק,
אני את שלי עשיתי..
אני יכולה להמשיך ולומר את זה.. אבל זה לא שיהפוך אץת זה לאמיתי..
אה כן.. ושכחתי שמרוב שרציתי להראות להם שגם אני יכולה לעשות משהו אז שכחתי להרשם לסמינר שיש שבוע הבא... אני גאון!