אני מרגישה הרבה יותר טובה עם עצמי , יש לי ביטחון, יש לי עתיד, פתאום הכל מבהיר כאילו יצאתי מתוך מסך עשן.

פתאום כל אלה שוויתרו עליי ועשו לי רע מתדרדרים ונהיים הרבה פחות ממה שהם ואני רואה את כולם כל כך בקטן.. כמו תיאטרון בובות שלי..

הייתי בפסגה, הייתי בתחתית , עכשיו אני יכולה לבחור לאן אני שייכת, ואני לאט לאט מוצאת, כשאני מתמקדת בעצמי הכל נהיה טוב יותר.

אני ממש לא צריכה אותו עכשיו, הוא סתם הרגל רע ישן. עכשיו אני מרגישה שאני יכולה להיות עם כל אחד, והאופציות שלי פתוחות לרווחה.

אז עכשיו אני יכולה ממש לבנות על אחרים. אני מאוד מקווה שהאחד שאני חושבת עליו יקדיש לי הרבה מחשבות בחופש ואולי אפילו ידבר איתי, מי יודע, אני יכולה לעשות הכל D:.

לילה טוב ושבוע קסום לכולם 3>

אבל אני כבר לא רואה אותו כמעט, התרחקתי מאנשים שהיו בסביבתו וחופש אז אין בי"ס, כן הוא בבית הספר שלי, שכבה מעליי.

תמיד יש לי את הפיתוי הזה לדבר איתו בפייסבוק כי שם הוא זמין וכי זה קל ולא צריך לזוז סנטימטר, אבל זה לא טוב, כבר היו פעמים שפנים מול פנים איכזב אותי כי בכתב זה היה כל כך כיף ועיוור.. וגם יכול להיות שאני שונה או שהוא שונה ככה וככה. בכל מקרה אין כמו שיחה טובה פנים מול פנים.

אבל.. כמו שאמרתי אני כבר לא רואה אותו יותר ואני ממש מעוניינת בו..  שוב יש את האפשרות של הפייסבוק שהיא די פסולה מבחינתי או לחכות לחזרה לבית ספר ולהגיד שלום פה ושם עד שיום אחד יקרה נס וממש נדבר..אני מקווה שהוא מעוניין כמו שזה נראה.

בכל מקרה, אני מאוד מקווה שזאת תכנית מימושית כי אני בעד.. בכל זאת דמוקרטיה וזה.

 אם יש עצות אשמח לשמוע.. 

לילה טוב 3>

כל לילה נראה כמו בילויי ולא כמו עינויי שסוחב אותי בניסיון להוציא אנרגיות עד שאני נרדמת בשעה לא הגיונית למדיי.

זה מתחיל אחרי ארוחת הערב, בדרך כלל אני מדליקה את המערכת ושמה כמה מהדיסקים האהובים שלי החל מיוני בלוך לאביב גפן לאפרת גוש ועד למוניקה סקס, אמנים מוצלחים להעברת זמן טוב ואיכותי ואף מפתח.

לאחר מכן ההורים כבר פורשים לישון ולכן לא כדאי לשים מוזיקה ולעבור למשהו קצת יותר שקט, כמו עוד משהו מפתח ספרים או בלילות מסוימים- מחזות. כן, אין כמו אור ממוקד על דפים טריים וריח קל של דיו היישר מבית הדפוס.

אחרי זמן קריאה מספק וממצה אני ממשיכה הלאה, נקרא לזה מין קטע מעבר, אני רואה טלוויזיה ובשביל זה אני צריכה להתמקד במשהו אחר, מין דפקט שכזה שיש לי, אז אני יושבת על הלפטופ בפייסבוק, בטוויטר, בחיפוש אחר התספורת/גיטרה/טכנולוגיה כלשהי המושלמת גולשת מאתר לאתר יושבת ומפנטזת על האהבה הנשכחת ועל חתיכים אחרים. כשנגמר הזמן שאפשר לבלות בפעילויות מנוונות אלו אני פותחת כמה מגזינים מקסימים ומכינה לי פיתה עם שוקולד יושבת אוכלת וקוראת ונשארת מעודכנת ( מה שמחליף את המגזינים אם טרם יצא החדש ומיצינו את הישנים הוא ערוץ !E ). בואו נסכם עד כאן ונגיד ש: 20:00 - 22:00 - מוזיקה, 22:00- 1:00 - ספר, 1:00- 3:00 - טלוויזיה+מחשב, 3:00-4:30 - מגזין ופיתה עם שוקולד, אחרי כל הפעילויות הליליות של נערה לילית ומסוכנת שכמותי אני מארגנת קצת את השבוע הקרוב, מוסיפה לי דברים ל"סאמר טו-דו ליסט" ומחכה לזריחה. (אנחנו מדברים על 4:30-5:00) בסביבות 5:00 מתחיל בצבוץ של הזריחה אז אני מתכוננת ופותחת את החלון המשקיף מזרחה ופותחת את הטלוויזיה כדי שתספק לי לחברה אם אני לבד כשמתחיל לצוץ לו אור אני מגלגלת את התריסים של המרפסת פותחת את דלת הזכוכית ופוסעת כיוון המרפסת כאילו כבשתי את העולם. הזריחה כבר במרפסת שלי והריח הטוב של הלילה מתמזג עם הריח המתוק של יום חדש ומשכיח את כל בעיותיי ולחציי. בדרך כלל יש כמה שמנמנים שרצים בשכונתי בסביבות השעה 6:00 ונעים לשמוע אותם ולראות אותם, ממלא אותי בהשראה.

כאשר אני מתחילה לשמוע את הוריי מתעוררים, הפארטי פופרס האהובים עליי, אני מתחמקת חזרה לחדרי, סוגרת את האור בחדר, מגלגלת חזרה את תריסיי המרפסת ונועלת את דלת הזכוכית ומנסה להתחיל את הלילה שלי.. בדרך כלל בשעה 7:30 בבוקר ככה.. כן, אין כמו לישון חצי יום ולפספס את החיים עם המציאות הקשה למען הג'ט לג בעל הלילות המופרעים שלי.

 אז לילה טוב 

הוא היה כזה עדין ומתוק, עשה בדיוק מה שהוא ידע שיעשה לי טוב..

אז אחרי שהרדמתי את עצמי עם מחשבות עליו.. חלמתי עליו.. זה היה כל כך אמיתי.. כמו סגירת מעגל ...

הוא היה איתי שוב במיטה, ואמרתי לו שהפעם אני רוצה שנלך עד הסוף.. הוא הוציא קונדום, מפה יש חלק מוזר, הוא אמר שהקונדום הזה לא הכי טוב, כאילו אמרו לו שהקונדום הזה פחות עובד, והייתה לקונדום עטיפה של סוג של טמפון... 

משם אני לא ממש זוכרת.. אני חושבת שהרבה נשיקות ושעליתי עליו והתחלתי להתנשק איתו.. ומשם באמת אני לא זוכרת..

אם זה רק היה באמת.. 

בגלל שהוא הראשון שחוויתי איתו את כל.. מה שחוויתי אז אני לא יכולה לחשוב על עצמי עם אף אחד אחר.

יש לי אפילו דפים עם דברים שהוא צייר לי בתחילת השנה.. לא שמתי לב לזה קודם אבל מההתחלה הוא חשב עליי ככה.. וכל הדברים שחשבתי שהוא צוחק בקשר אליהם היו.. באמת.

כל הזמן אני מוצאת את עצמי מבינה יותר.. שהוא באמת התכוון ושהוא עבד קשה כדי להגיע לזה.

אני כל הזמן מפנטזת.. כן.. ממש כמו פנטזיות.. עליו, מה שהיה יכול להיות או מה שיכול לקרות.

אני מכחישה שרבנו, ואני לא מחשיבה את זה לריב בינינו, אני רואה איך הוא מסתכל עליי, אני מכירה את המבט הזה.. לי יש את אותו המבט שאני רואה אותו.

לפעמים אני עוצרת את עצמי מלנשוך את השפה מול כולם, שלא יידעו, שלא יבינו, שלא יחברו את הסיטואציה לסיפורים.

וכן.. הייתי מסכימה לחזור להיות חברה שלה רק כדי להיות איתו, לבוא אליה כדי לראות אותו, אפילו ניסיתי להשלים איתה.

אני יודעת שזה יפגע בי ואני יודעת שזה יהרוס אותי ושזאת הטעות הכי גדולה שאני יכולה לעשות, אבל.. אני רוצה עוד לילה איתו.

אפילו לילה אחד.. רק לילה אחד.. בבקשה. 

אני יודעת שגם הוא רוצה, כבר חצי שנה שהוא רוצה, טוב לי לדעת את זה.. שבטח לו יותר קשה ממני, או שבטח הוא יותר רוצה ממני.

אני לפעמים חושבת שזה לא נכון, ושאני לא יותר מסיפוק מיידי מבחינתו, כמו כל דבר אחר שזז.

אני חושבת שאין לי משמעות מבחינתו לפעמים..בטח לא כמו שיש לו מבחינתי.

כל יום אני חושבת עליו, כל דקה פנויה כל בהייה שלי מסתכמת בפנטזיה עליו... לפני השינה הוא תמיד יהיה הדבר האחרון שאני אחשוב עליו.

כל יום אני חושבת מחדש שאני מתגברת, שאני עוברת הלאה משקרת לעצמי, שולחת מבטים לגברים אחרים זורמת.. אבל אני יודעת בדיוק על מי אני אחשוב אחר כך. 

פשוט נמאס לי.. הלוואי ולא הייתי פוגשת אותו בכלל.. שזה לא היה קורה לי, לפחות לא איתו.. הוא לא בשבילי.. הלילות האלה מדהימים ובגללו אני לא יכולה לחשוב על עצמי בלילות כאלה עם מישהו אחר...אני כל כך רוצה להיות שלמה עם מישהו אחר.. אני פשוט יודעת שתמיד תהיה לי בראש המחשבה שזה היה יכול להיות הרבה יותר טוב איתו.. שזה היה הרבה יותר טוב איתו... איך הרגע הזה היה מושלם אם הוא היה פה.

אני לא רוצה לחשוב עליו יותר אני לא רוצה! אני רוצה לצאת מזה, להמשיך הלאה, למה אני לא יכולה?!