תנו לגדול בשקט

אנשים אומרים שהנוער של ימינו הוא דור הטלוויזיה.

נכון.

ושהנוער של ימינו הוא דור המחשבים.

נכון.

אבל יש עוד, מעבר לזה. יש גם את הנוער שרוצה לשבת עם חברים שלו פעם-פעמיים בשבוע ולעבור פעולה ולדבר ולהקשיב ולצחוק ולצעוק מורלים.

והנוער הזה לא מפסיד כלום.

הוא רק מרוויח.

אני בנוער העובד והלומד.

אמנם אני רק מתחילת כיתה ח' (תחילת השנה הזאת) אבל הספקתי לעבור בתנועת נוער הזאת כ"כ הרבה, דברים שלא הייתי עוברת אם הייתי נשארת לשבת מול הפייסבוק והטלוויזיה.

התחברתי עם אנשים שפעם ממש שנאתי ולא האמנתי שאני אפתח אליהם ככה, 

יצאתי לטיול לחרמון (והיה מדהים מדהים מדהים) וחוויתי פעולה כל יום שלישי.

וזה מדהים, שתדעו לכם.

הקן שלנו (כמו שבצופים יש שבט, בנוער יש קן) הוא יחסית פצפון, וכל פעם רק 2 קבוצות מעבירות בו פעולה,

ולדעתי זה כל הקסם.

יש אנשים מדהימים, וכולם חברים של כולם וכולם סומכים על כולם,

ובת'כלס,

יש הרגשה של בית.

זה אחד מאותם הדברים שאתה באמת לא מצטער שעשית.

ונכון. זה עולה כסף.

זה לא שקל ולא שניים,

אבל זה שווה את זה.

באמת שזה שווה.

ואני חושבת שכל מי שיושב בבית ורוצה, ומתלבט ולא יודע,

שיקח את החברים שלו,

ושילכו לתנועת נוער (אני ממליצה על הנוער העובד, אבל ברור שיש גם תנועות אחרות)

ותאמינו לי,

זה חוויה מדהימה.

זה ברור שאני בעד תנועות הנוער, או שצריך להגיד במפורש? (;

שבוע מצויין ^^