תנו לגדול בשקט

הפיגוע הזה, הרצח האיום הזה, הוא זורק אותי בחזרה לגן חובה.

היה לנו בגן ילד מ-ק-ס-י-ם ממש, שכולם אהבו אותו, במיוחד חברה מאוד טובה שלי. התאריך של יום ההולדת שלו היה בערך בתאריך שלי, וחגגנו ביחד, ועברנו ביחד מתחת לגשר יום ההולדת ורקדנו לנו במעגל ביחד, והוא היה פשוט מקסים. 

פעם הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא אליו, ואמא שלי אמרה שלא, בגלל שהם גרים באזור רגיש (לא התנחלות, אבל אזור רגיש) ונורא התבאסתי שהיא לא מרשה לי ללכת אליו. (משום מה יש לי זיכרון עמום מהבית שלו, יכולת להיות שהיא כן הרשתה לי פעם אחת?)

כמה זמן אחר כך הוא לא הגיע לגן.

אתם יודעים למה ?

מחבל נכנס אליו הביתה ורצח אותו, את אמא שלו ואת אח שלו הקטן (שתחשבו בן כמה כבר הוא יכול להיות, אם הוא יותר קטן מילד בן 6). אבא שלו לא היה בבית, למזלו (או לצערו, תלוי איך מסתכלים על זה).

אחר כך אבא שלו הגיע לגן ורשמנו לו ברכות "שלא תדע עוד צער",

ילדים קטנים ווהמומים בגיל 5-6 יושבים בעיניים דומעות ורושמים "שלא תדע עוד צער" לאבא של אחד הילדים הכי מקסימים בגן.

אני לא יכולה לכתוב על הרצח באיתמר בלי לספר על הילד הזה.

ראיתי תמונות של הפיגוע באיתמר. אני בכיתי.

פעם ראשונה בחיים שלי, שבכיתי כשראיתי תמונות. הזדעזעתי, הייתי בשוק. לא בכיתי.

אבל התמונות האלו עשו לי כ"כ רע, לא בגלל הדם, בגלל התוכן של התמונה .

אבל זה מפחיד.

באמת שזה מפחיד.

ילדה קטנה בת 4 חודשים. היא בקושי הספיקה לנשום וכבר היא מתה.

אנחנו צריכים, כמדינה, להגיב קשה. מה זה ? לרצוח משפחה, ללכת משם וזהו ?!

אני חושבת שצריך להרוג אותם, את המחבלים האלו. המחבלים בשני המקרים. גם של מ' (הילד) וגם באיתמר. לא לעשות משפט. בשנייה שמגלים שאלו הם - לרצוח אותם. לשסף להם את הגרון. קודם לילדים שלהם, למשפחה שלהם, ואז להם. שיבינו מה זה סבל.

 ולמרות זאת, אני לא חושבת שאת האשמה צריך להפיל על כל הערבים.

כשישראלים נוסעים לטורקיה וגונבים ברזים (ברור שיש הבדל עצום, אבל זו הדוגמא היחידה שיש לי), אנחנו לא רוצים שלכול הישראלים יקראו גנבים מסריחים, בהמות מגעילות, נכון?

ברור שיש מקרים יוצאים מן הכלל. ברור שיש ערבים מחבלים, וברור שיש ערבים חארות שרוצים להשמיד אותנו,

אבל מכאן ועד "שישרפו כל הערבים" ? מצטערת. לא. 

"שישרפו המחבלים. שישרפו החארות שחושבים שהם יכולים לרצוח אנשים תמימים ולצאת מזה בשלום".

שימותו כל המחבלים שחורי הלב האלה.