מעולם לא היה לי יום ראשון ללימודים כזה.

פעם ראשונה שאני מתחילה לימודים בהרגשה של זרה לגמרי,
ואני בכלל לא זרה. כלומר אני כן, אבל לא כמו שאני עושה את זה.
בצפר חדש זה תמיד קשה.
כמובן שזה לא אותו דבר כי אני עם כמה מהחברים שלי אבל בכל זאת-
זה תמיד קשה. 
אבל מי שלא עובר את זה לא יכול להבין..
ההרגשה הזאתי, שאני לא בטוחה פה.
שאין לי את הפרצופים המוכרים שלי, את המגן שלי !
יש לי בסהכ חבורה חדשה ומשונה של ילדים שאני צריכה להתמודד איתם במשך שלוש שנים.
מעולם לא הייתי ה-אהובה, אבל תמיד הייתי אהובה, וקשה לי אם זה לא יהיה ככה..
אני רוצה לחזור לבצפר הקודם שלי. עכשיו. 
אני רוצה את החברים שלי !!!!! את הספסל המוכר שלי ואת השמחה של לבוא בבוקר לחבורה שלי המדהימה!!!!!!!
אני רוצה את המורות המדהימות שלי ואת הכיתה המדהימה שלי !!!!
אני רוצה את הילדים שלא איתי פה עכשיו :(
אני רוצה את מה שהיה לי, ולא משנה כמה ואיך זה היה. אני רוצה להתעורר ולגלות ששום דבר לא השתנה!
אני לא רוצה לאבד אתכם ! אתם חשובים לי מדי ! אני אמות אם תהפכו לי לזרים. אני אמות..  

לא משנה מה עברנו ואם זה נגמר, אתם תמיד בלב שלי. תמיד !
תודה על שנים מדהימות, מושלמות, מצחיקות, מיוחדות שעברתי איתכם ובזכותכם אני מי שאני עכשיו.
אתם לא מבינים כמה אני אוהבת אתכם. לא מבינים.
לא רוצה להיות כיתה י'. רוצה להישאר במעגל שלי.