פוסט זה דבר מייאש. ב1 בלילה יש לי את כל הרעיונות שבעולם וכל המוטיבציה לשבת ולכתוב.
לכתוב על מה? על הכל. פוליטיקה שאני לא מבינה בה, ספרים שקראתי, סרטים שאני רוצה לראות ועולם ומלואו, כשלא יצאתי מהארץ בכלל.
אבל נחשו מה? ב1 בלילה אמא שלי נכנסת לחדר, מנתקת לי את האינטרנט ומכריזה שאני צריכה לישון.
לישון?! אני?! אני מתגוננת ונלחמת ברוע הגזירה, אבל מה לעשות, היא תבוא לבדוק במהלך הלילה שלא הדלקתי את המודם מחדש. הלך עליי.
כמובן שבבוקר, כשאקום וארצה לכתוב משהו, לא אזכור מילה ממה שרציתי לכתוב ב1 בלילה. החיים אכזריים, אבל יש צרות גרועות יותר.
ואם כבר מדברים על צרות גרועות יותר..
אני צריכה ללמוד.
כאילו, מילא ללמוד, אבל אני צריכה להשלים הרבה מאוד מקצועות בבת אחת, והבגרויות עוד רגע נוחתות עליי (שנה, אבל הזמן מהיר >>).
בני נוער היום רק לומדים, לומדים, לומדים, לומדים, ואולי גם קצת לומדים. הם נאצלים ללכת לתנועות נוער גם אם זה לא מעניין אותם רק כדי שיהיה להם אישור ליהנות.
בכיתה ט' אני כבר בקושי מכירה אנשים, חוץ ממני, שיושבים מול המחשב שעות במקום ללמוד ומוצאים זמן לנשום. (אני לא מוצאת, אני לוקחת..)
ומה שחבל זה שאת כל החומר נשכח ברגע שנגיש את הדף לבוחן.
כמה חבל שאני לא יודעת להתמיד בנושא אחד ולכתוב עליו יותר מכמה שורות, נכון?
תתמודדו P:
ויהיה נחמד אם תכתבו לי בתגובה משהו טוב לעבוד איתו, הכשרון שלי גוסס.
כינוי:
SuperT
בבלוג זה
בכל הבלוגים
