זה יצליח
אם הפעם
זה טוב
אז הפעם
זאת הפעם
שהוא לא יעזוב
הוא אלי יקרב
ואני אוהב
לא מושפלת,
לא שבורה,
לא,כמו בפעם שעברה
אדם חכם (אני, כמובן) אמר פעם (לפני חמש דקות בדיוק, מה שגרם לי להכנס לבלוג הזה שוב ולרצות לכתוב משהו) משפט כזה:
"המציאות שלי היא התקפים. בין התקף להתקף חיים קצת."
בשנה הזאת עברתי כל כך הרבה, השתניתי מאוד, עברתי דברים שאי אפשר לדמיין, אבל דבר אחד נשאר.
כשאני הולכת ברחוב אני מרגישה מאוימת, כמו רבים אחרים.
לא, הבעיה היא לא הדרת נשים שהטרידה רבים במדינה בשנה שחלפה, לא טרוריזם ולא מטורפים שנוהגים שיכורים.
נכון, אלה בעיות רציניות, והשתיים האחרונות גם מסוכנות מאוד וצריך להשמר מהן.
הבעיה שלי הייתה שונה.
עוד אף פעם לא ניצחתי
אז אני לבדי
אל השקט
אל האושר
מייחלת נפשי
אני הולכת ברחוב ומפחדת שאולי יעבור לידי שליח פיצה.
אני עולה לרכבת ורועדת מהמחשבה על מה שעלול לקרות לי אם איש עסוק יעבור לידי וישפוך עליי קפה.
אני יוצאת לטיול ובורחת מכולם מהפחד שמישהו ירצה לאכול במבה וישכח שאני שם.
אני מתיישבת מול המחשב בבית ופתאום אני לא נושמת והכל מסתחרר סביבי, בגלל שמישהו במשפחתי אכל גבינה צהובה והתיישב במחשב לפניי.
אני עוזבת את בית הספר בגלל שהם לא הצליחו למצוא פתרון מתאים כדי שאוכל להכנס לכיתה וללמוד.
אני רואה מאכל מסוים וחושבת על מוות.
אני מרגישה לבד.
אם יש סיכוי,כן,אחד לאלף
הוא עכשיו בידי
אולי הפעם
רק הפעם
זאת הפעם שלי
אבל מצד שני, אני משתנית כל כך לטובה מהמסע הזה:
אני הולכת ברחוב ומודעת למה שקורה סביבי. לאנשים שעוברים לידי. אני מסתכלת בפניהם ורואה מה עובר עליהם. אני לומדת להתבונן.
אני עולה לרכבת ונזהרת בצעדיי. אני לא עושה צעדים נמהרים, אני לא מתנגשת באנשים כדי לעבור מהר יותר.
אני יוצאת לטיול למרות הכל, נהנית ומראה לכולם סביבי שהי, גם לי מותר לבלות ולצאת, גם אני אנושית ואני לא צריכה להסתגר בבית בגלל מגבלה בריאותית.
אני מתיישבת מול המחשב, ונזהרת לא ללכלך את המקלדת, כי אני יודעת כמה לא נעים להרגיש בשאריות מאכלים מהאצבעות של אחרים.
אני עוזבת את בית הספר ומגיעה לתיכון אקסטרני קטן וחמוד עם אנשים שבאמת דואגים אך ורק שאני אצליח ואוציא תעודת בגרות ואתגבר על הכל, ומוכנים להגמיש הכל בשביל שזה יצליח.
אני רואה מאכל מסוים ורואה את הסכנות בו, אך גם את האנשים שנהנים ממנו.
אני אחראית. רגישה לסביבה. אני יודעת להזהר במה שאני אומרת לאחרים, אני יודעת שיש דברים שלא אומרים, דברים לא מצחיקים.
אני עדיין לבד בפנים, בתחושות שאף אחד לא יבין, אבל אני מוקפת באנשים שאכפת להם, ואני יודעת שאפשר לעשות שינו ולהרחיב את המעגל הזה.
כן,עוד אף פעם לא ניצחתי
אז אני לבדי
אל השקט
אל האושר
מייחלת נפשי
השנה התבגרתי.
למרות כל הקשיים, למרות הקושי הנפשי הנוראי, והתחושות שהופכות אותי מבפנים, למרות ההרגשה שמגיעה פעמים רבות שאין עם מי לדבר,
אני בסדר.
ולמען האמת, אני מתחילה להרגיש יותר טוב.
אולי השנה הזאת תהיה שונה, אולי אני אבריא, אולי הסביבה תבריא.
אם יש סיכוי,כן,אחד לאלף
הוא עכשיו בידי
אולי הפעם
רק הפעם
לו רק הפעם
זאת הפעם
שלי
שנה טובה לכולכם, ואולי הפעם הזאת שלכם ;)
כינוי:
SuperT
בבלוג זה
בכל הבלוגים
