לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


אנשים זרים שאני בכלל לא מכיר, ממקומות אחרים וגם פה מהעיר, הייתי רוצה שידעו כולם, שיש ילד אחד בעולם, והילד הזה הוא אני.

כינוי:  מרקורית.

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2012

סוגרת את הבלוג.


יאללה סלמאת .

נכתב על ידי מרקורית. , 12/12/2012 20:49  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של סטודנט חופשי. ב-22/6/2013 20:53
 



סיוטי שואה שלא נגמרים


א': חבק אותי רק עוד קצת. אתגעגע למגע החם שלך, לחיוך המנחם. עורי מחוספס, שפתי מצולקות ועל גבי ובטני חתכים עמוקים. סביב עיני עיגולים שחורים. הזקנה מקדימה את בואה. שיערי קצוץ וצפורניי נשברות. אני שונאת את גופי, צנום הוא וחסר צורה. עצמותיי רועדות. קר לי ומר בפה. שדי מצומקים ואינני מרגישה בהיותי אישה כלל וכלל. ולמרות זאת, ובין כל אלו, אהבתך אליי כשמש מלטפת אותי מבין הגוויות והצער. רק אתה זורע בי כוחות ותקווה. מקבל אותי כפי שאני, גורם לי לשלוות עולמים, שמח שאני שלך. לולא אתה.. לולא אתה, פ'... 

 

פ': כשתגמר המלחמה אמצא אותך שוכנת בצל החיים ויהיה לנו טוב. רגעי חסד יציפו אותנו. עייפה ומותשת, מוכתמת בכתמי הזוועות תצעדי אליי.

האם תזהי אותי? לעולם לא אוכל למחוק מזכרוני את פנייך שלך. כל פרט, כל חלקיק המכיל את השלם. הצלקת שבצידה השמאלי של לחייך, הגומה הקטנה המציצה מסנטרך כשאת צוחקת, עיניים גדושות מהולות בצער. איי.. איי.. צחוקך.. התגעגעתי לקולו המתגלגל של צחוקך, מייחל לשמועו שוב בקרוב.

חיוכך צחור לבן מתנוסס על פנייך העדינות. מעודנת היית ותמיד תהיי. גם כששיערך גזוז וידייך חלושות.  

כשאשוב ארחץ אותך ואסרק, אקלע שתי צמות בשיערך שיוארך עד לאזנייך ואף כתפייך, אצבע שפתייך ולחייך בנשיקות טבעיות. כשתרגישי מוכנה ותאשרי זאת אלביש אותך מעיל קטיפה ונרקוד, א'! נרקוד בדיוק כמו פעם! 

אשמור על עצמי, אני מבטיח. אהובתי תהא רק את תמיד ולנצח נצחים.

כשתגמר המלחמה אמצא אותך ואת אותי תמצאי. רפה ותשוש אשא אותך על זרועותיי מבין כל ההריסות והשברים ולא אעז להתלונן על הקושי.

רק לרגע הזה אייחל כל ימי הכאב. עד אז הבטיחי לי שתשמרי על עצמך. אני מתחנן לפנייך, שמרי מכל משמר. 

כשתגמר המלחמה אסיר ממך את כתמייך ואזרע בדמעותייך פרחים לבנים.

חדלי עצמך מבכי כעת ואנא אגרי את דמעותייך לימים מאושרים יותר, טובים יותר.

לבי מחסיר פעימה ממחשבות עלייך.

משתוקק ומחכה לפגוש בשפתייך שוב. 

נכתב על ידי מרקורית. , 11/12/2012 01:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הרגע הזה


כשאתה קורא משהו אמתי ויפה כל כך, מלים זורמות ונדבקות ישר ללבך, ותוהה לעצמך, וחושב בנוסף, 

למה אני לא כתבתי את זה?!

קורה לרוב עם חנוך לוין, אלתרמן, אביתר בנאי ולאחרונה גם אהוד.

יהודה אטלס מדהים אותי ברמה שהוא נכנס למוחו של ילד קטן. כמובן שיש עוד המון.

אה, וגם המון ישראבלוגרים כאן. הפשטות שבמלים, הכנות. אולי זה מה שצריך.

 

למה אני לא יודעת לכתוב.. 

 

http://www.youtube.com/watch?v=ZsrltM-L_7o 

מהרי נא והנחי על לבי תחבושת

בטרם תשכביני לישון

וספרי לי על הילד שהיתי

איך שמחתי על הגשם הראשון

 

נכתב על ידי מרקורית. , 10/12/2012 17:43  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שם. ב-10/12/2012 20:56
 



יום אחד


פעימות הלב כזרם מים חלושים 
כזרם מים חלושים
טיפות קטנות זולגות לאט
בשקט ננעצות באדמה 
נבטו שורשי
עוד כמה סמני חולשה יוכל העולם לטמון בי
אך אני חדלתי מלהקשיב
נעצמתי אפוא וקפאתי מנגד
כעת שקועות עיני באדמה 
אדמה בוצית
כל גופי 
נשמתי טפסה למעלה

בן רגע קמלו שורשי

תמו ימי התום

נקמלתי אני

נכתב על ידי מרקורית. , 9/12/2012 15:40  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

3,608
הבלוג משוייך לקטגוריות: אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרקורית. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרקורית. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)